close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  •   בלי חציצה של עור ופרווה - Post Image
    •   בלי חציצה של עור ופרווה
    • כנרת רובינשטיין
    • התפרסם ב - 26.10.21

    “מה זאת אהבה” | ענת לויט
    הוצאת לוקוס, 2021, 109 עמ’.

     

    שמו של הספר החדש של המשוררת הסופרת ענת לויט “מה זאת אהבה” מתכתב עם השיר המולחן והמוּשר ביותר של ביאליק “הכניסיני תחת כנפך”. בחמישה-עשר סיפורונים קצרים הכתובים בפרוזה לירית צלולה ונטולת קישוטים והצטעצעויות מנסה המחברת להעניק תשובה מקורית מאוד לשאלתו של המשורר הלאומי. אך יותר משעונה לויט על חידת האהבה, היא מספרת לנו מהי פרידה; והממואר מתאר גם תהליך פרידה ארוך של אישה משבעת החתולים שהיא גידלה במסירות אימהית במשך עשרים שנה.

    הממואר הזה, מצטרף לעוד ספרים על חתולים שיצאו בשנים האחרונות בעברית. אחת מחלוצות הז’אנר היא הקומיקסאית והקריקטוריסטית אילנה זפרן שבמשך שנים פרסמה את עלילותיהם של החתולים ספגטי ורפי וצמד אימהותיהם (שהיו גם בנות זוג) בין דפיו של עיתון העיר (תנצב”ה) ובשנת 2014 אף איגדה את הטור המיתולוגי באוסף בשם “רישומון” (הוצאת פרדס, 2014).

    לפני שנתיים יצא לאור ספר ההדרכה “חתולים סיפור אהבה” (אוריון, 2019) מאת ריבי מאיר וריני עמירן ומעניין שגם בכותרת המדריך הזה מתנוססת המילה אהבה. בתחום הכתיבה לנוער, מככבת סדרת הספרים “כראמל” (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן) מאת מאירה ברנע-גולדברג שאחד מגיבוריה הוא חתול אלכימאי בעל יכולות דיבור. גם בספרות העולם ובקולנוע זוכים החתולים לייצוג מכובד, והיריעה קצרה מכדי לציין את כל הספרים הללו, אך בהחלט נראה שהיד עוד נטויה.

    גם שני ספריה הקודמים של המחברת, האחד ספר השירה “היינו בגד אחד” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018) והרומן “יומנה של אישה מודרנית” (הוצאת כנרת-זמורה-דביר, 2011) עסקו לעתים באהבת המספרת לחיות מחמד ולקשר המיוחד שהיא קושרת עמם, אך בממואר שבו עסקינן ציר העלילה סובב כולו סביב חתוליה של המספרת; מתי ובאילו נסיבות היא אספה אותם לביתה והפכה אותם לדיירי קבע. בשלבים מאוחרים יותר מתארת המספרת כאמור על הפרידה המורכבת מכל אחד ואחת מהן, פרידה שהופכת קשה יותר כשמתווספת אפשרות הבחירה של המתת חסד כדי לגאול את היצור החי ממכאוביו ומייסורי גסיסתו.

    בתחילה מובאות חיות המחמד לבנותיה של המספרת בתור פיצוי לגירושיה מאביהן, אך עד מהרה הופכות החיות המהלכות על ארבע להיות גם פיצוי רגשי עבור המספרת, אישה באמצע חייה, למוּדת אכזבות מקשרים עם גברים הפכפכים. “אם יש אהבה בעולם, זכיתי לדעת אותה הודות להימצאות חתוליי איתי במשך שנים על שנים, בלי חציצה של עור ופרווה.” (שם, עמ’ 12) החתולים, בניגוד לגברים המתעתעים, אינם נפרדים ממנה בהשארת הודעה סתמית בתיבת המייל ואינם מבקשים ממנה שתתאים את עצמה לצרכיהם.

    הבחירה לדחוק הצידה את ציר פרשיות האהבה של המספרת הפרודה ולהעמיד במרכז את קורות החתולים היא מעניינת מאוד כשלעצמה, וללא ספק גם טומנת בחובה התרסה כלפי הציר המוכר והנדוש של עלילות הרומן הרומנטי שבו הצלחות מערכות יחסים או כישלונן הופכות להיות מוקד חייה של הגיבורה שכל מעייניה נתונים למציאת המכסה המתאים לסיר. אך לטעמי, המחברת היתה יכולה להשתמש במתח המובנה שקיים בין הקשר של המספרת לחתוליה לבין קשריה עם בני זוגה, ובכך להעצים את הדרמה והקונפליקט הכרוכים בחיים צמודים עם בעלי הפרווה שממלאים את זמנה ועולמה ואף ישנים במיטתה. היא עושה זאת מעט כשהיא מספרת על מקרה שבו היתה אמורה לצאת לטיול עם אהובה, אך בדיוק בבוקר הטיול נעלם אפרו, אחד מחתוליה והיא התקשתה להכריע אם לצאת לטיול כמתוכנן או להתמיד בחיפושים אחר החתול הנעלם, אך ללא ספק היתה יכולה לעשות זאת יותר, ולסחוט עוד את הפוטנציאל הדרמטי: “באותו יום טיול, שמסלולו נקבע זמן רב קודם, היה עליי למהר ולהכריע בין אהבתי אל ההולך על שתיים והחרדה שיעזוב אותי בזעם על שיבוש תכנית הבילוי הזוגי – ועוד בגלל חתול – ובין אהבתי החזקה לא פחות וגם הדאגה שלי, להולך על ארבע. ההכרעה חתכה את הלב.” (שם, עמ’ 16)

    החמצת הדרמה מורגשת גם בתיאור אימהותיה ויחסיה עם בנותיה. כבר בתחילת הספר המספרת מתארת שבנותיה מקנאות ביחסה החם לחתולים, אך שום קונפליקטים אינם ממחישים זאת בסצנות יומיומיות משגרת הבית, בספר מובא רק תמצית הדיווח המסוכם.  “דפנה ושולמית כעסו עליי בכל פעם שכיניתי את חתולינו ‘הילדים שלי’. הן הבהירו שחתולים לא יכולים להיות במעמד זהה למעמד שלהן כמורמות מעם כל חי – וגם במיוחד משום שהן פירות רחמי היחידים. בדרך כלל מיהרתי להתנצל ולתקן את לשוני שעיוותה בשגגה את היררכיית הבריאה, אבל בסתר לבי ידעתי שאני לא באמת מסוגלת להבחין ולהבדיל בין הרגשות שלי כלפי בנותיי לבין מה שאני חשה כלפי חתוליי. לא פעם אפילו האשמתי את עצמי בחשאי שאני מפלה בין דפנה ושלומית ובין החתולים, ולטובתם של האחרונים.” (שם, עמ’ 18)

    בפסקאות אחרות בספר מתארת המספרת בכנות בגוף ראשון את רגשותיה ואת פגיעותה. היא מצביעה על כך שביחסים בינאישיים היא סובלת מחוסר ביטחון ונוהגת לבטל את רצונותיה בפני אוהביה מתוך הרגל לרצות את הזולת. באמצעות ההתבוננות בחתולים האנוכיים מטבעם למדה המספרת למתן את מנת האהבה שהיא מעניקה, ” […] אבל כבר בשנה הראשונה שלנו יחד הבנתי שטבע החתולים אינו כולל זיקה בין הרגש הטוב שלהם כלפי בני אדם לבין נחיצות כלשהי למלא צרכים ורצונות של מישהו מלבדם.” (שם, עמ’ 82) המספרת אינה מוותרת על מציאת בן זוג הולם ויחסיה עם חתוליה ללא ספק מכשירות אותה לבקש ולצפות למערכת יחסים מאוזנת, “אם אזכה אי פעם לחוות קרבה עמוקה וממושכת עם אדם אהוב, זה יקרה כנראה רק כשאדע איך להתקיים לצדו בלי לוותר על עצמיותי, בדיוק כמו שחתוליי היו אתי.” (שם, עמ’ 83)

    הממואר “מה זאת אהבה” הוא ספר מינימליסטי. גם מפני שהוא בן מספר עמודים מצומצם וגם מפני שעלילתו מתנקזת בזירה הביתית בלבד. הוא אינו עוסק בתובנות ברומו של עולם ונעדר לחלוטין ממד פוליטי – עלילתו אמנם מתרחשת בישראל, אך בקלות אפשר היה להתיק אותה לכל מדינה מערבית אחרת. ללא ספק יסב הספר הנאה מגורגרת לאוהבי חתולים, אך לא רק להם. אפשר ללמוד ממנו איך לגדל חתול, אבל גם כאמור איך לאהוב בלי חציצה של עור ופרווה, וחשוב לא פחות מכך, איך להיפרד ולהמשיך לחיות.

    .

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית