"תשבי בבקשה…כן ,כן, שם על השרפרף הגבוה", אמר לה הצלם שהבחין בהיסוסה של האישה הצעירה שביקשה להצטלם.
"אני יכולה לסדר קצת את השיער שלי?" שאלה כשעיניה מחפשות ראי.
הרי בכל זאת, התמונה הראשונה שלה מאז שחזרה "משם".
הצלם הצביע על ראי קטן ליד דלת אחורית צבועה בשחור.
שחור?
השחור העביר בה צמרמורת.
היא הוציאה מתיק אפור מיושן מסרק מברזל. הדבר היחיד שנמצא זרוק בחצר ביתה שממנו גורשה כשנלקחה .
סירקה את שיערה החום כהה.
השיער שלה היה מלא ומסולסל מעט והגיע כבר עד כתפיה. "ממש נס" חשבה, איך גדל לה בחזרה כל כך מהר. כשהשתחררה הייתה קרחת..
בידיים רועדות מעט סידרה את החולצה בצבע חום עם פס לבן מסביב לצוואר ועוד פס לבן מעל החזה. זה הבגד היחיד שהספיקה לתפור לעצמה מאז.
זוג עיניים עצובות הביטו אליה מהמראה ליד דלת השחורה. היא ניסתה לחייך.
התיישבה על השרפרף הגבוה, הצלם כיוון אליה אור חזק.
"לחייך בבקשה", הוא אמר.
"אני מחייכת!"
לרגע הוא נרתע מתשובתה שנשמעה לו כמו זעם שמופנה אליו.
"1.2.3" ספר האיש וקליק ,ועוד קליק. "סיימנו. תודה רבה. בשבוע הבא יהיה מוכן. 20 לירות בבקשה."
"אני אביא לך את הכסף כשהתמונות יהיו מוכנות, זה בסדר?" הרי לא היה לה גרוש בתיק האפור שלה. אחותה הגדולה ממנה בארבע שנים הבטיחה לה שתשלם על תמונות הפספורט שלה לפלשתינה.
היא סידרה בתשומת לב של מקצוענית את החצאית שקיבלה מאחותה בהשאלה עבור האירוע. החצאית הייתה צמודה למותניה והבליטה את גופה המלא מעט. אפילו משם לא הצליחה לצאת רזה. כשאחרים הפכו לעור ועצמות היא נראתה ממש בסדר. קרחת, אבל לא רזה. אולי זה שיש לה נטייה כה חזקה להשמנה הצילה את חייה מהתופת, חשבה ויצאה מהסטודיו של פטרמן (PETERMAN) בצעדים קלים, כשהצלם מביט אחריה בתשוקה.
היא חזרה לסטודיו בדיוק אחרי שבוע. ארבע תמונות חיכו לה במעטפה דקה כמעט שקופה.
הוא הוציא את התמונות.
"מה את אומרת?" שאל הגבר.
פנים בצורת לב, שיער מלא יפה, עיניים חומות עצובות, חיוך עצוב, חולצה חומה שבתמונה נראתה שחורה עם פס לבן סביב הצוואר ופס לבן מעל לחזה.
"זאת אני!" אמרה והפעם צחקה…ממש!
הושיטה לו את ה 20 לירות, אמרה KOSZONOM ויצאה מהחנות.
עברה את הכביש ונכנסה לפארק העירוני של סטמר שלבלב כולו בשושנים אדומות וורודות, התיישבה על ספסל, הוציאה מהתיק האפור עיפרון קטן וכתבה מאחורי התמונה:
"1946פאור אליזבטה. נולדה ב 15 ביוני 1920 סטו מארה. מקצוע: תופרת בגדי נשים.
מחר תגיש לרשויות את הבקשה…. ותעלה על האונייה הראשונה… לפלשתינה. היא הביטה על התמונה עם השיער המלא, בטוחה שזה מה שיקרה.
אגיע,את מדהימה אותי. את לא אגיע שאני מכירה.
באצם כמה זמן היכרנו?
נשיקות יקירתי.