הַמַּאֲפֶה נִפְתָּח כְּבֶטֶן הַמְּנֻתַּחַת

עֵרֶךְ הַשְּׁטָר נָקוּב בַּעֲרָבִית,

אֶת פְּצָעֵינוּ נַחֲבֹשׁ בִּטְחִינָה

וְנִקַּח אֶת הָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן

לִרְאוֹת אָמָּנוּת בִּדְרוֹם הָעִיר.

עַל מַדְרֵגוֹת בִּנְיַן מִשְׂרָדִים נֵשֵׁב

אַתְּ תַּחְשְׂפִי תֵּאוֹרְיוֹת גְּדוֹלוֹת

שֶׁיָּעוּפוּ מֵעָלֵינוּ כְּבָלוֹן עָזוּב.

אֶת הַשָּׂפָה שֶׁלָּךְ הַמּוֹכֵר לֹא הֵבִין,

גַּם לֹא אֲנִי. לָמָּה אַתְּ צְרִיכָה לְהִתְעַקֵּשׁ.

לֹא מְבִינָה, לָמָּה צָרִיךְ לְהַשִּׁיל אֶת הָעוֹר –

שָׁנִים אַתְּ כָּכָה נִשְׁמֶרֶת.