"היקום מעבר לאופק – שיחות עם פרופ' חיים אשד" | הגר ינאי
ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2020, 231 עמ'.

"עצם-המצח שלו חוסמת בפניו את דרכו, מצחו נחבט עד זוב דם אל מצחו-שלו"
פרנץ קפקא, 'תיאור של מאבק', עמ' 225

1. אוטוביוגרפיה וחוצנים

חיים אשד מגולל בספרו את הביוגרפיה שלו, שנכתבה בשיתוף עם הגר ינאי. ילד שהגיע לפני קום המדינה מאיסטנבול לדרום תל אביב, וצמח משם להיות ראש תכנית החלל הביטחונית של ישראל. הוא מתאר היטב את הקיפוח של ילד "לא אשכנזי" בחברה הארץ-ישראלית, לפני הקמת המדינה ולאחריה, בעיקר במערכת החינוך, שאינה מכילה אותו, אינה מבינה את יכולותיו, ומייעדת לו עתיד של "עובד כפיים צנוע", כפי ש"מגיע" לו, ילד לא-אשכנזי, תושב שכונה דרומית של תל אביב. הוא מתאר היטב את יציאתו מן "הגורל" שיועד לו. הוא חוזר בדבריו שוב ושוב, באופן ישיר ובעקיפין, אל הפגיעה בילדותו בארץ, ואל החותם שזו טבעה בנפשו. ובהתאם, לאורך כל הספר, הוא חוזר ומדגיש את חשיבות נושא החינוך, החינוך המדעי בפרט, וכוחו של החינוך לשנות את מעמד השכבות החברתיות הנמוכות בחברה הישראלית, לשנות את מעמד המיעוטים כשווי זכויות בחברה מערבית מתקדמת. ובעיקר – הוא שב וחוזר אל כוחו של החינוך בפרובינציה. ברורה הצלקת שנשארה בנפשו. האמירה – הנה, בכל סיפור הביוגרפיה שלי אני מראה לכם כי דווקא הצלחתי – ממש נצעקת באוטוביוגרפיה זו שוב ושוב למרות שה"דווקא" הזה אפילו אינו נאמר במפורש.

הדברים החשובים – התפתחות נושא החלל במדינת ישראל הצעירה – מתוארים כאן בפירוט רב יחסית. רובם ידוע. כאן הם מלוקטים ומוצגים בקיצור בהיר על ידי אשד, תוך הדגשת תרומתו האישית. אפשר כי זהו צורך נפשי של אדם שהגיע לגבורות לסכם את קורותיו המרשימים מאוד, העוסקים בנושא חשוב מאוד, כאמור, גם ביטחונית, גם חברתית, גם כלכלית. ואפשר כי סיפור האוטוביוגרפיה הוא מעין מבוא לנושא האחר, שמופיע בארבעה הנספחים לספר, שהם כמעט כמחצית כלל הספר – המפגש עם חוצנים כאן על פני כדור הארץ – תרבויות תבוניות, שהמין האנושי עדיין לא הגיע לכוכביהן, אבל הן, כנראה, כבר הגיעו אליו, אל כדור הארץ. אני מבין שנושא זה מופיע בנספחים, בגלל אופיו של חיים אשד – זהירות מצד אחד והתלהבות רבה מצד שני. לנושא זה של החוצנים בספר מוקדש עיקר המאמר כאן.

לצד הנושא החברתי, האישי, המתח המצולק בין "אשכנזי" לבין "מזרחי", מתוארת פה ההתפתחות ההדרגתית של נושא החלל, תקשורת החלל, גם מבחינה לאומית – ראשית לכול, ביטחונית, וגם ככלי כלכלי אדיר, כלי חברתי של חברה לאומית בתוך העולם האנושי – וגם מבחינת הסקרנות של המין האנושי, שרוצה להיות "שם" ולו מפני שהוא יכול לחשוב על ה"שם". רוצה להיות "שם" משום שה"שם" איננו נמצא עדיין "כאן".

ניכר בספר כפל חשיבה, כפל יכולות, כפל התייחסות אל העולם. החשיבה של אשד היא חשיבה מדעית, חשיבה  רציונלית המבוססת על התנסות אמפירית. אשד הוא תומך גדול בחשיבה המדעית, שהניתוח הרציונלי מכאן והבדיקה האמפירית מכאן הם שני פניה, שני כיווניה, שחייבים להיות משולבים זה בזה. ראשית לכול הוא מדען ישראלי, והוא שב ומדגיש את חשיבות החשיבה המדעית, את חשיבות המדע למען קיום מדינת ישראל, כמדינה וכחברה. וכפי שכתבתי בפתיחה, הוא שב ומדגיש את חשיבות החינוך המדעי במדינת ישראל, גם ככלי ליצירת שוויון בין שכבות חברתיות, בין פרובינציה בין השורות, וגם ככלי שיבטיח את קיום המדינה בעולם.

אבל, לצד החשיבה המדעית, בין השורות, הוא מעז לחשוב על משהו אחר, לחשוב מעבר לנו. בעצם, מדבר כאן כוח נוסף באישיותו של המדען – כוח האמונה, ולו זו אמונה מדעית. זה הצורך שלו לחשוב קדימה. גם החשיבה קדימה צריכה להיות בדוקה בכלים מדעיים, אבל עם זאת, התוצאה שהכלי המדעי יכול לחשוף איננה בהכרח ניתנת להבנה מלאה, היא יכולה להיות מעבר לידע הנוכחי והיא צריכה להוליך אותו לשם. אצל אדם זה, לצד הרציונליזם הגדול, יש הרבה העזה. לכאורה העזה זהירה, אבל בעצם קוראת תיגר ופותחת פתח שלא ברור לאן הוא מוליך. מצד אחד ההעזה המדעית עוזרת, כפי שהוא מראה בסיפורו האישי, האוטוביוגרפי, לפרוץ את הגבולות החברתיים ולהצליח. מצד שני, ההעזה המדעית מכוונת אל מעבר לידע האנושי הנוכחי, אל מעבר למדע הידוע עכשיו. כפילות זו בספרו, בין רציונליזם מכאן ובין העזה ללא גבול מכאן, מרתקת.

2. עיקר הספר נספחיו – החוצנים כאן

כאמור, בעיני, עיקרי הספר הם נספחיו – "תרבויות של חוצנים" ו"תרבות עתידית", אנושית או פוסט אנושית – שמקיפים כתשעים עמודים מתוך מאתים ושלושים שיש בו. לדברים הנכתבים בנספחים אלה אני מקדיש את עיקר העיון כאן. אציג גם כמה תהיות בנושא החוצניות, קשריה הקיימים איתנו וקשריה האפשריים.

חשוב להדגיש, כמו שכבר כתבתי בראשית הדברים, כי הדברים בספר לא נכתבו במישרים על ידי המחבר. על שער הספר ועל חלקו הראשון, שהוא, כאמור, מרביתו, חתומה סופרת המדע הבדיוני, הגר ינאי, וחלק זה הן "שיחות עם פרופ' חיים אשד", כפי שמודגש בכותרת המשנה בו. נושא החוצנים המופיע בספר החדש בנספחיו ולא בגוף הספר, והנספחים, לפחות הראשון והגדול בהם, מקושרים בסופר חיים מזר, שבין שאר מעלותיו, הוא חבר באגודה הישראלית לאסטרונומיה ובאגודה לחקר החלל. במבוא לנספח הראשון, הנספח העיקרי שעניינו חיים תבוניים, חוצנים, כך הוא מתואר על ידי חיים אשד: "מה שנותר בינתיים, עד להכרזה הרשמית ש'אנחנו לא לבד', הוא הסקירה ההיסטורית בנושא, של החוקר והסופר חיים מזר, אותו אני משתף במחקר שלי בנושא בשנים האחרונות" (עמ' 141). יש לשים לב גם לכך שברור למחבר כי ההכרזה הרשמית ש"אנחנו לא לבד" היא רק עניין של זמן.

שאלה שיש לשאול היא מאיזו סיבה דבריו המהותיים של חיים אשד משולבים בזוויות-ראייה אחרות. האם זו זהירות של פרופ' אשד שמא יצטרך לעמוד מאחורי הצהרות דרמתיות? אבל שאלה זו חיוורת לעומת העניין הדרמתי שמעורר הנספח הראשון – היסטוריה של חייזרים על פני כדור הארץ בעשרות השנים האחרונות.

בסיומו של הנספח הראשון, "החיפוש אחר חיים תבוניים ביקום", שעל פי פתיחתו נכתב, כאמור, על ידי חיים מזר, "שותף במחקר" של פרופ' חיים אשד, או על ידי שניהם, מתוארת, תחת הכותרת – "צילומים", תגלית מדהימה של הגשושית Curiosity, שצילמה באוגוסט 2016 תלולית על פני מאדים ועליה מבנה דמוי מבצר קטן (שם, עמ' 185-183. צילום מתאים של התלולית ושל מעין מבנה בראשה, ניתן לראות בדפי הצילומים, שכולם מרוכזים בספר במקום אחד). ברור למדי, כפי שכותב המחבר, כי עצם קיום התלולית, הכהה הרבה יותר מפני השטח בו היא קיימת, ועוד יותר מזה – המבנה העומד בראשה, שצורתו גלילית והוא חלול בתוכו, אינם תוצר של כוחות טבע; לפחות לא אלה המוכרים למין האנושי היום. לכן קורא המחבר "מבצר" למבנה הניצב בראש תלולית, שכנראה גם היא נבנתה באופן מלאכותי ולא טבעי. הוא משער כי אולי זהו מבצר, שפעם הגן על משהו, והיום עומד כממצא ארכיאולוגי. משמע, היתה תרבות על פני המאדים, מזכירה במשהו תרבות אנושית מן העבר הלא רחוק; תרבות הנזקקת למבני מבצר כדי להגן על טריטוריה.

לבודקי הצילומים ששלחה הגשושית ממאדים, מצטייר ממצא המתפרש מתוך ההנחה כי לפני זמן לא רב מאוד, כמה אלפי שנים לכל היותר, היתה על פני מאדים תרבות הדומה לתרבות עתיקה על פני כדור הארץ, תרבות שיצרה מבצרי אבן שנועדו להגנה על מקומות יישוב, וזו נעלמה מפני המאדים. משמע, הגשושית שלחה תמונה, הדומה לשרידים ארכיאולוגיים שאפשר למצוא במקומות שונים על פני כדור הארץ. כאילו תרבות, ששרידיה אולי נצפו על ידי גשושית אנושית, היתה דומה בהתפתחות החיים התבוניים שלה להתפתחות החיים התבוניים של ההומו ספיאנס.

הנספח הראשון בספר רצוף התייחסויות דומות אל תרבות חוצנית –תרבות שדומה לתרבות האנושית שלנו. במקום אחר, למשל, כשמדובר בגופות של חוצנים שנמצאו, כנראה, במספר התרסקויות של גופי חלל (חלליות) במאה העשרים על פני כדור הארץ, מתוארים כולם כיצורים דמויי אנוש או קרובי אנוש. וכך, למשל, כשהכותב מתאר חוצנים ללא אברי מין, הוא נוטה לתארם כשיבוטים, כיצורים מלאכותיים שנוצרו בידי חוצנים שהם בעלי זהות מינית, שכן הוא לא מעלה על הדעת תרבות שהיא על-מינית או אל-מינית במושגים האנושיים.

3. החוצנים – גואלים, מחריבים, או "רק כמונו"?

הנספחים של הספר כתובים מתוך וודאות נוכחות של חוצנים בתוך המרחב האנושי של כדור הארץ, בעבר הקרוב ובהווה. מדען החלל הישראלי, חיים אשד, כמי שקשור אל החברה האמריקאית ומתוך הכרת היכולת הטכנולוגית והיכולת הכלכלית של התרבות האמריקאית, מתאר דיאלוג אפשרי בין חוצנים לבין בני אדם כמוסתר על ידי הממשל האמריקאי. הממצאים המובאים כאן מניחים דמיון מסויים בין חוצנים לבין הומו ספיאנס.

שאלה שצריך לשאול היא האם הידע של חוצנים דמויי אנוש במשהו שמגיעים אל כדור הארץ מחייב להניח כי כל החוצנים הם דמויי אנוש? הדיון בנושא החוצנים צריך לכלול גם את השאלות מה הציפייה האנושית מחוצנים? ואיך כדאי לנתח את הממצאים הידועים, כנראה, ידיעה חשאית, לא פתוחה לציבור רחב?

פרופ' חיים אשד משוכנע שחוצנים ביקרו בכדור הארץ; חלקם חלפו באטמוספרה ונעלמו, חלקם נחתו בצורות שונות על פני כדור הארץ – היו שנחתו והמריאו, היו שנפגעו בנחיתה אבל הצליחו, כנראה, לשוב ולהמריא, היו שהתרסק רכבם, והם התרסקו עמו, היו שגופותיהם נשארו בידי בני אדם בממשלים שונים, היו ששרדו, היו שנחתו ובדרכים שונות מקיימים קשר עם ממשל אנושי. אשד, כמדען ישראלי ומערבי, מתייחס, כאמור, אל מגעים אפשריים של חוצנים עם הממשל האמריקאי.

אשד הוא מדען בעל "קבלות" מרשימות בהיסטוריה הצעירה של מדע וביטחון של מדינת ישראל. אשד מציע להתייחס אל נושא החוצנים כאל נושא מדעי שיש לחקור חקר מדעי מקובל היום, בראשית המאה העשרים ואחת. וכלשון הנספח – "יש להתייחס לכך כאל תופעה לא מוכרת ולא מובנת ובדיקתה חייבת להיעשות במכלול הכלים המדעיים העומדים לרשותה של האקדמיה. המחקרים כוללים כלים שונים כמו מחקרים איכותיים, מחקרים כמותיים, טכניקות של ניתוח אירוע [—] מלוא תשומת הלב המקצועית תינתן לכך משעה שהאקדמיה תפרוש את חסותה על תחום זה." (עמ' 154). לתפישתו, ההליך התרבותי המדעי חייב להיות הפסקת ההתעלמות הרצינית אל החוצנים, והכללתו במסגרת מחקר אקדמי ראוי.

כאמור, באופן מפורש וגם באופן בלתי מפורש, מתייחס הספר אל החוצנים כאל דומים, יותר או פחות, לתרבות אנושית; יותר או פחות אבל דומים. ובגלל דמיון זה, אמנם מפגש עם חוצנים הוא "הלם תרבות", אבל הלם תרבות שיכול להיות מוכל על ידי התרבות שלנו. כלשון הננקטת בספר: "על-פי ההגדרה, 'הלם תרבות' הוא כלל התגובות למפגש עם תרבות זרה ושונה ממה שהכרנו עד כה. המחשה טובה לכך היא ביקור ראשון של מי מאתנו, ללא הכנה מוקדמת, בסין או בהודו [—] מפגש עם חוצנים יהיה בעל עוצמה גדולה הרבה יותר. החוצנים יכולים להיות שונים מאתנו ביולוגית, הם באים מאקולוגיות זרות לחלוטין לאלה הקיימות על כדור הארץ, הם דוברים בשפות לא מוכרות ועולם התוכן שלהם הוא בבחינת נעלם עבורנו. כלים בסיסיים שישמשו אותנו להכרתם יהיו בראש ובראשונה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה." (עמ' 169). כלומר – שונים אבל דומים; שונים אבל ניתנים לבדיקה במסגרת מדעי חברה אנושיים.

לאחר מספר שורות הוא מוסיף, בתארו מפגש כזה כי: "בהכרתנו את ההיסטוריה האנושית, ברור שהחברה הטכנולוגית שבה אנו חיים לא צמחה פתאומית מתוך האין. היה זה תהליך ארוך וממושך של מאות אלפי שנים. אם נרצה להגדיר התפתחות זו, הרי שמדובר באבולוציה של התבוניות" והוא מסכם, סיכום ביניים, "כל צורת חיים תבונית הקיימת על-פני כוכבים אחרים חייבת לעבור מסלול זה." (עמ' 170-169). ההנחה היא כי עם כל השוני שהוא יכול להניח בחוצנים, הרי הם, עקרונית, קרובים, כך או אחרת למין האנושי, להומו ספיאנס. מתבקשות כאן מספר שאלות ואפשר להציג זווית ראייה שונה קצת.

4. חוצנים – מדע ומדע-בדיוני

בתחילה במיתולוגיות המתארות כוחות על-אנושיים, ובהמשך – בספרות המודרנית העוסקת בנושא ובקולנוע, ניתן לראות חוצנים בעלי אופי קצת שונה מהאופי המשוער של החוצנים המוזכרים כאן, בספר. בהיסטוריה התרבותית שלנו, אלה דמויות חזקות מאוד ביחס לבני אנוש, שיש לפחוד מהן מאוד, בהיותן מתחרות בבני אנוש: או שבאו להכחידם או שיש להעריץ אותן מאוד בבחינת אלים ובני אלים שבחסדם קיומנו האנושי. ההתייחסות ההיסטורית אל חוצנים הבאים לבני אנוש היא קוטבית – או כבאים להמיט שואה או כבאים לגאול בחסדם.

לעומת קוטביות זו ביחס בין חוצנים לבין בני אנוש, על ביטוייה התרבותיים המרובים מאוד בכל תרבות ותרבות, הרי בנספחי הספר שלנו, 'היקום שמעבר לאופק', ההתייחסות אל החוצנים היא כאל כוחות דומים לנו. הם נעים בחלליות, שעם כל ייחודן – מהירות, זוויות תנועה – הרי הן כלי תנועה במתכונת שבני אדם מכירים. הם עלולים להתרסק, ממש כבני אנוש, ואם ניצלו מהתרסקות אבל נחתו כאן נחיתת חירום, הרי עליהם לתקן את כלי התנועה שלהם, ממש כשהיו בני אנוש מתקנים את שלהם במקרה של תאונה. צורתם, כפי שנצפתה, היא צורה אנושית, ואם ממדי גופם שונים, גופם קטן יותר מגוף ההומו ספיאנס, ראשם גדול יותר וצווארם ארוך יותר, ההסבר שמובא לממדי גוף אלה הוא היותם יצור מפותח יותר במשהו מהיצור האנושי. אם לא נמצאו אברי מין בגופות חוצנים שספינת החלל שלהם התרסקה, ההנחה היא כי הם משובטים על ידי חוצנים אחרים שיצרו אותם; ממש כשם שבני אנוש צפויים, אולי, ליצור לעצמם "יצורים מלאכותיים" ללא זהות מינית. ההנחה כי נוצר קשר ביניהם לבין בני אנוש,מתבססת על הרעיון כי קשר זה דומה לקשר שבין בני תרבותיות שונות על פני כדור הארץ, כשבני תרבות אחת פגשו לראשונה בני תרבות אחרת. זהו קשר סודי, משיקוליה הפוליטיים של אימפריה כמו ארצות הברית. היו מפגשים כאלה וישנם. המפגש הוא עם כוחות שונים משלנו אמנם, שונים מהמין האנושי, אבל מוגבלים, בסופו של דבר, ככוחותיו של המין האנושי. גם הם עלולים להתרסק בנחיתה. גם הם לא הביאו בשורה גדולה לעולם האנושי.

אני מבין את זהירותו של פרופ' אשד ואת חשיבתו המדעית. אני מקבל את הערכתו כי חוצנים כאלה היו וישנם בקשר זה או אחר עם המין אנושי במסגרת שתוארה כאן למעלה. אני מקבל את הנחתו כי יש ביקום עוד כוחות רבים מאוד, דומים לנו פחות או יותר, שחלקם מספיק מתקדם והגיע לכאן, בעוד אנחנו עדיין לא למדנו איך להגיע אליהם. אבל נשאלת השאלה – האם לא קיימים ביקום אחרים שונים מאתנו בהרבה, גדולים מאתנו בהרבה? איפה "המשמידים" או "הגואלים", שאליהם מתייחסות מרבית הדתות האנושיות, שהפחד מהם או התקווה להיות נגאלים על ידם מושרשת בתרבויות האנושיות, עד כדי היותם חלק מהלא-מודע האנושי הקולקטיבי, כלשונו של קרל גוסטב יונג?

המחבר בספר ממשיל את הלם התרבות במפגש עם חוצנים, כהלם שחשו בעבר בני אירופה בהגיעם לסין. ברוח זו, צריך לשאול האם ההבדל בין חוצנים לביננו הוא רק כמו ההבדל בינ בני יבשות שונות או תרבויות שונות עלי אדמות? האם השוני בינינו לבין חוצנים שמחוץ למערכת השמש הוא כשוני בין דומים ביסודם? אולי בין החוצנים הרבים ביקום יש גם כאלה ששונים מאתנו מהותית, עד ללא הבינם כלל? חשוב להתבסס בהתייחסות אל היקום על חשיבה מדעית, אבל גם החשיבה המדעית מתבססת על אקסיומות משתנות, על תבניות חשיבה משתנות; כמו ששונה, אקסיומאטית,  הפיזיקה של איינשטיין מזו של ניוטון. הרחבת החשיבה אל מעבר לתבנית המדעית המקובלת היא ספרות המדע הבדיוני, או בראשי תיבות – ספרות המד"ב. כמובן, במיטבה של ספרות זו.

ביסודה, ספרות המד"ב היא הניסיון של בן אנוש לחשוב ככל האפשר אל מעבר לו. אמנם, חלק גדול מאוד מספרות המד"ב שטחי, הבלי, פשטני, לא מכוון לסקרנות אינטלקטואלית וגם לא לסקרנות רגשית, אלא מספק לציבור הרחב מופעים פשטניים תמורת תשלום. אבל במיטבה, במיעוטה המבריק, ספרות המד"ב היא ניסיון מחשבתי נועז לצאת ככל האפשר מהנחות אנושיות. אפשר להמשיל את ספרות המד"ב ולומר כי היא לא ניסיון לתאר מסע מכוכב לכת אחד אל כוכב לכת אחר, אלא ניסיון לראות את כל כוכבי הלכת שאנו יכולים לדמיין כחלק מישות אחת גדולה. מיטב יצירותיו של ארתור סי. קלארק, מחשובי יוצרי המד"ב, מהוות ניסיון לדמיין מעבר לנו. בספרו, הנפלא "קץ הילדות" (פורסם ב-1952), יש התייחסות אל שני טיפוסי חוצנים; חוצנים כמו אלה אליהם מתייחס חיים אשד, הם החוצנים הפחות מורכבים, ורק אותם יכול המין האנושי להבין חלקית בתקופת הילדות שלו. "קץ הילדות" מנסה לתאר את היציאה מתקופת ילדות זו לעולם של חוצנים גדולים, מאנושי לאין הכיל.

בצורה מזהירה מתאר קפקא, את הבעיה האנושית להבין את העולם, כ"בעיית המצח". המצח הוא החוסם, בפני כל אדם שרוצה להתקדם, את דרכו. בלשונו של קפקא, בוודאי ש"בעלי המצח", משמע  – אנחנו, אינם יכולים לחשוב על "מעבר למצח", משמע – אל מעבר לנו. אבל כדאי לנו להתאמץ ולהציג, ולו תיאורטית בלבד, את הרצון "לצאת מעבר למצח". כך אפשר לסכם סיכום ביניים – החוצנים, המוצגים ב"היקום מעבר לאופק", חשובים; אבל ההתייחסות אליהם היא רק התייחסות אל כוח אחד מתוך, כנראה, כוחות רבים, שרובם, כנראה, מעבר ליכולת מצחנו, כלומר – מעבר ליכולתנו. אולי איננו יכולים להגיע לשם, אבל כדאי לנו לשאוף. אמירה זו שלי, כמו הספר כולו, היא גם "צניעות" וגם "חוצפה".