close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • שלך באהבה - Post Image
    • שלך באהבה
    • ירון אביטוב
    • התפרסם ב - 16.06.17

    סוד המילים | יוכבד בן-דור

    טוטם, 186 עמ’

    לא מעט זוגות מנסים להגיע לשלום בית בעזרת מתווכי ויועצי זוגיות שונים, מפסיכולוג, עורך דין ועד רב, אבל הזוג המיוחד ברומן “סוד המילים”, מצליחים “אחרי כל כך הרבה שנות זוגיות קשה ופוצעת” (עמ’ 186) להתאהב מחדש בדרך מפתיעה למדי, שנבצר ממני לגלות על מנת שלא לחשוף את סודו של הרומן.

    יוכבד בן-דור, סופרת ומשוררת, רקחה רומן מכתבים מודרני בטעם של פעם. גבר ואישה, שלכאורה אינם מכירים, מתנערים מהנוהג הנלוז של ימינו להתכתב ברשתות החברתיות למיניהן ורוצים להזרים מחדש למחזור הדם שלהם את ההתכתבות הנוסטלגית באמצעות הדואר. הם שולחים זה לזו מכתבים חושפניים ורומנטיים, הנחתמים בתחילה ב”שלך בידידות”, אבל הולכים ומתלהטים עד שהם נחתמים ב”שלך באהבה”.

    האם זו אכן אהבה עיוורת כפי שנדמה בתחילה?

    הזוג אינו מזדהה בשמו אלא רק כ”אישה” ו”איש”, אבל אישיותם ועולמם הפנימי הסוער נחשף בהדרגה. העובדה שהם אינם מוצגים בשמותיהם, היא אמנם חלק מהתחבולה הספרותית שנוקטת בן-דור, אבל כמדומה שהיא רצתה גם להציגם כמעין זוג כמשל ובתור משל שמותיהם הופכים לכאורה למיותרים.

    ה”אישה” ו”האיש” משתייכים שניהם לעולם היצירה: היא משוררת וסופרת ואילו  הוא צייר. שניהם נשואים אך מחפשים לעצמם לכאורה אהבה עמוקה חדשה, שתוסיף קצת פלפל לחייהם. הם פוצחים בסוג של “משחק”, כהגדרת הצייר, וחושפים בהדרגה במכתביהם את לבם האחד בפני השנייה: מכאובי הקשר הזוגי הנוכחי, קשיי חיי המשפחה וגידול הילדים, הצימאון לאהבה ובעיקר עולם היצירה. הצייר והמשוררת מתכתבים ביניהם על סוד היצירה, סוד המילים (“המילים הן המגע שלי עם העולם”, כותבת האישה והאיש משיב לה: “תני לי לגעת בך”, עמ’ 8) והרווחים בינם לבין הצבעים.

    מכתבים אלה, שנשלחים זה לזו בתדירות גבוהה, הופכים לסם משכר וממלאים את עולמם (“חזרתי מתיבת הדואר מאוכזבת שעדיין לא הגיע מכתב ממך”, 97, כותבת האישה), ומעניקים להם לא רק גירויים המחלצים אותם מן השגרה, אלא גם חיי אהבה אלטרנטיביים לחיי הזוגיות הכבויים עד הכושלים שלהם. “לכשלון המתמשך עם בן זוגי, אין תוחלת ואין מזור” (101), כותבת האישה, וגם האיש אינו מלקק דבש ומחפש להתאהב באישה הלכאורה אלמונית.

    אלא שהאילוזיה הזו נגמרת יום אחד, כאשר הצייר מבקש להפוך את הקשר למעשי ושואל את האישה, “אולי ניפגש?” (128). האישה, שבתחילה רוצה להימלט יחד איתו ל”מקום נידח בארץ זרה” (137), נרתעת לפתע פתאום מהצעתו ורוצה להימלט ממנו. היא מחליטה לעצור את ה”משחק” הלכאורה מסוכן הזה ביניהם (“נגמר המשחק המסעיר הזה ששיחקנו יחד”, 185), ומעדיפה להשתבלל בתוך עולם ההזיות הפואטי שלה. וכך, עד לסיום המפתיע החושף את התחבולה שנקטה בן-דור ואת זהותם של המכתבים.

    הרומן מתחלק ל-24 אטיודים, פעם תחת הכותרת “היא” ופעם תחת הכותרת “הוא”, שאליהם מצורפת ההתכתבות ביניהם שמופרעת מעת לעת בכניסות של בני הזוג הנוכחיים שלהם לעלילה כמעין שירת המקהלה. פעם בן זוגה של האישה תופס את אחד המכתבים ופעם אשתו של הצייר מרחרחת מה הוא בעצם כותב.

    “האישה” כותבת בחלק ממכתביה אל “האיש” שירה צרופה, ואילו האיש מצייר את דמותה במילים ובצבעים ובמה שביניהם. התוצאה היא פואטית מאוד: צבעים במילים, מילים בצבעים, שירה בפרוזה, פרוזה בשירה, מכתבים שגורמים לקורא להתאהב בדמויות וגם בספר עצמו. מומלץ לאוהבים בכל ימות השנה ולא רק ביום האהבה. ומומלץ גם לזוגות העומדים להיפרד, כמתכון מיוחד לשיפור זוגיות מקרטעת ולהחייאת קשר הנישואים – מתכון מהסוג שמן הסתם שאף יועץ זוגי לא יידע להציע.

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית