close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • סונטה ל”סונטה” | על יריד הספרות בלימה ועל ספרה של לילי פרי - Post Image
    • סונטה ל”סונטה” | על יריד הספרות בלימה ועל ספרה של לילי פרי
    • ירון אביטוב
    • התפרסם ב - 14.09.17

    על הדוכן הישראלי ביריד הספרות בלימה הנחתי שלוש אנתולוגיות של ספרות ישראלית בשפה הספרדית שיזמתי וערכתי, ובהן משתתפים בסך הכול מאתיים ושישה יוצרים ישראלים: “כתוב באפר” העוסק בשואה, “ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה” העוסק באלף שנות יצירה עברית על ירושלים, ו”ספר השלום” העוסק ביחסי יהודים-ערבים.

    כאשר הכרוז ביריד, שאליו הוזמנתי באדיבות שגרירות ישראל בפרו, הודיע שבדוכן הישראלי חותמים על ספרים, הגיע לשם במפתיע לא מעט קהל שהתעניין ברובו הגדול בעיקר בספר העוסק בירושלים – נושא שתמיד מושך את תשומת לבם של הלטינים.

    אבל את הצעיר הפרואני הממושקף ומגודל השיער, לא עניין ספר ירושלים. הוא ביקש לרכוש אך ורק את האנתולוגיה “כתוב באפר”. הצעיר היה נרגש מאוד ולא נרגע עד שרכש את הספר, ואני מצדי לא נרגעתי עד ששאלתי אותו מדוע בחר דווקא ב”כתוב באפר”, כשהיריד הענק בלימה מציע ספרים רבים כל כך על ארצו ואמריקה הלטינית.

    “אצלנו בפרו יודעים מעט מאוד על השואה. בדיוק ספר כזה חסר לי כדי להבין את מימדי הטרגדיה הזו,” אמר.

    כשהצעיר הפרואני גילה עניין רב באנתולוגיה, כמו גם אחרים שהגיעו בהמשך, הרגשתי שהיה אולי שווה לעבור את דרך החתחתים הארוכה שנאלצתי לעבור עד שהספר התפרסם. כשפרסמתי את “כתוב באפר” חיפשתי להגיע בדיוק לצעירים כאלה, שהתעמולה מכחישת השואה המופצת לעיתים ברשתות החברתיות ובאתרים הלטינים לא עובדת עליהם, או שהם רוצים לדעת את האמת על הטרגדיה הנוראה ביותר בדברי ימי העולם ותולדות העם היהודי.

    רוב הציבור הלטיני עסוק במלחמת הקיום ולא מתעניין בטרגדיות הללו, או שהמידע שיש לו עליהן הוא מאוד מסולף. משום כך, החלטתו של נשיא ארגנטינה, מאוריסיו מאקרי, למסור לראש הממשלה בנימין נתניהו את הארכיונים המתעדים את הקשרים בין ארגנטינה וגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה, שבהן בכירים נאצים מצאו מקלט במדינה (על העברת הארכיונים עמל בחודשים האחרונים שגריר ישראל בארגנטינה, אילן סטולמן), וחשיפת תוכנם בעתיד, היא ללא ספק צעד תודעתי חשוב להקטין במידה מסוימת את הבורות היחסית שקיימת בדרום אמריקה בנושא זה.

    *

    עם שובי מיריד הספרות בלימה, חיפשתי בספרייה שלי ומצאתי את “סונטה”, הרומן של לילי פרי, המספר סיפור כאוב במיוחד על ניצולת שואה שדעתה מטרללת. פרק מ”סונטה” נכלל ב”כתוב באפר”, אנתולוגיה של ספרות עברית מתורגמת לשפה הספרדית שיזמתי וערכתי ושבה משתתפים 86 יוצרים ישראלים מדורות שונים הכותבים על השואה.

    האנתולוגיה מחולקת לארבעה שערים ומשתתפים  בה ניצולי שואה, בנים וקרובים של קורבנות השואה, בני דור שני ושלישי ורביעי של הניצולים, וכן יוצרים ישראלים שמשפחותיהם אינם נמנים עם הנספים או הניצולים, אך השואה קרובה ללבם והם הירבו לכתוב עליה. פירוט שמות המשתתפים מופיע בסיום המאמר.

    עם היוצרים הישראליים הידועים ביותר בני דור שני המשתתפים ב”כתוב באפר” עם סיפורים, שירים או פרקים מיצירותיהם, נמנים בין השאר נאווה סמל, עודד פלד, סביון ליברכט, יוסי סוכרי ולילי פרי, כאמור בפרק מתוך “סונטה”.

    למרות איכויותיו הרבות לא זכה בשעתו “סונטה”, שראה אור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2010, להד נרחב כמו ספרה הידוע יותר, “גולם במעגל”. ברצוני לפרסם כאן מחדש רשימת ביקורת שפרסמתי בשעתו על “סונטה” ברשת המקומונים של מעריב. לטעמי, עדיין לא מאוחר לקרוא את הרומן המצוין הזה שנגע אל לבי.

    להלן הרשימה:

    לסופרי המיינסטרים הישראליים, העסוקים יתר על המידה באהבתם העצמית, נדמה לא פעם שהחצר האחורית של ישראל מלאה בגרוטאות. לילי פרי, שמאז ומתמיד ידעה לחמוק בהצלחה מרשימת רבי המכר, ובמקום להתקשט בנוצות כתבה ספרות משובחת (למשל “גולם במעגל”), השכילה להבין שהחצר האחורית מלאה באוצרות ספרותיים, וכל מה שצריך זה רק לפשפש בהם ולגלותם.

    וכך, מהשוליים של החצר האחורית משגרת פרי לדפוס רומן העוסק במה שהתל-אביבים יכנו בלעג “ספר חו”בתי”, דהיינו כזה העוסק במתחם חולון-בת ים, עם דגש על בת ים. ההוצאה לאור של הרומן עוסקת בסיפור של הוצאה לפועל ומלווים בריבית קצוצה, שרוצים לקצץ לגיבורה, אלכסנדרה סוסקין, את מה שכבר אין לה.

    סוסקין, עיתונאית במקצועה, נפרדה משני בעלים מבוססים כלכלית, רק כדי להסתבך במאבק ירושה יאפי מכוער עם אחיה, הגורם לה להתחרפן עוד יותר ממה שהיא כבר היתה מחורפנת, ובעיקר להסתבך בהלוואות מטורפות בשוק האפור. ההוצאה לפועל והנושים רודפים אותה יומם ולילה והופכים את חייה לגיהינום. היא מחליטה להימלט מהארץ, ולקחת איתה את בת חסותה, סונטה, שיוצאת ובאה במוסדות פסיכיאטריים, ולא מצליחה להחלים מהטראומה שנגרמה לה בתור ילדת שואה ששימשה כשפחת מין.

    סוסקין וסונטה הן גרסה נשית של דון קישוט וסנשו פאנשו. הן  נאבקות בטחנות הרוח של עולם הפשע ושל המשטרה, עד שהבהמות שעליהן הן רוכבות כושלות. אם בתחילה נדמה שסוסקין היא לכאורה השפויה מבין השתיים, הרי שעד מהרה הלהג הקדחתני שלה מטיל בכך ספק רב. ככל שהעלילה מתקדמת, מתגלה שדווקא סונטה המשוגעת לכאורה היא קול השפיות.

    בין לבין, מתפתח רומן מרדפים בחולות בת-ים ובמרינה של אשדוד, שממנה מנסות השתיים להימלט מהארץ לחלום של אי יווני, שהופך עד מהרה לביעות. המרדף, שמתרחש בתחילה יותר בתעתועי הדמיונות של השתיים, הופך בהמשך למציאות של בלהה, המעניקה לרומן נופך פיוטי מסויט.

    פרי מטפלת ברומן בחומרים שסופרים אחרים נמנעים מהם: החיים בבלוק מדכא בבת ים, הפער הסוציו-אקונומי בין בת ים לתל אביב, העימות בין האליטה המדושנת ועולם הדמדומים של החוק, מאפיית השוק האפור והשלכותיה ההרסניות על קורבנותיה והחברה הישראלית בכללותה, האלימות המשטרתית, וכמובן גם ספיחיה של השואה שהפכו לחלק בלתי נפרד ממציאות החיים בארץ. פרי עושה זאת במונולוג שכמו לקוח בחלקו ממחברתו של פסיכיאטר שחקר היטב את נושא המופרעות הנפשית, ויודע לחקות יפה את העגות למיניהן, כולל זו הקרימינלית. המונולוג, שעשוי ברובו היטב, מסביר מדוע שניים מהעורכים הקאנוניים ביותר של הספרות הישראלית, דן מירון ויגאל שוורץ, נטלו חסות על ספרה, שצריך לקוות שלא יישאר כמו גולם בחנות הספרים. הגיע הזמן שיותר קוראים יכירו את משאבי הכישרון של לילי פרי.

    *

    ואולי גם הגיע הזמן שיותר לטינים יכירו את האמת על השואה, באמצעות “כתוב באפר” וספרים נוספים העוסקים בטרגדיה.

    לכל המעוניין, קישוריות נוספות על היריד בלימה:

    https://www.jokopost.com/thoughts/14860/

    היריד בלימה. הצילום באדיבות שגרירות ישראל בפרו.

     

    https://www.jokopost.com/thoughts/14787/

     

     

     

     

     

    משתתפי הספר “כתוב באפר”

    “כתוב באפר” הוא חלק מפרויקט שיזמתי הכולל שש אנתולוגיות של ספרות ישראלית בשפה הספרדית. לספר מצורפים מבוא, מילון מושגים וערכים שחיברתי, וכן קורות חיים של כל משתתף וניתוח קצר על יצירתו. הספר זכה לתמיכה מצד משרד החוץ וגופים פרטיים נוספים כמו משפחת סומרפלד ובית הספר “אלברטו איינשטיין”.

    להלן רשימת המשתתפים בספר לפי סדר ההשתתפות:

    חלק ראשון (ניצולים וקורבנות): אידה פינק, מרדכי גבירטיג, מניה הלוי, יעקב ברזילי, ק. צטניק, דן פגיס, שולמית הראבן, אבא קובנר, משה גרנות, טוביה ריבנר, משה בר יודא, חנה סנש, דויד שיץ, איתמר יעוז קסט, יהודית רותם, יעקב בסר, אורי אורלב, משה גנן, אלונה פרנקל, אברהם סוצקובר, יצחק גנוז.

    חלק שני (בנים וקרובי משפחה של הקורבנות): יוסל בירשטיין, אמיר גלבע, יצחק אורפז, לאה גולדברג, עליזה הרט, רוביק רוזנטל, דב בהט, חנה בת שחר, עמי דביר, חמוטל בר יוסף, יונתן פיין, חיה אוסטרובר.

    חלק שלישי (דור שני, שלישי ורביעי): יוסי סוכרי, עודד פלד, אמיר גוטפרוינד, לאה איני, אילן שיינפלד, אסתי ג. חיים, נאוה סמל, אלמוג בהר, לילי פרי, שושי בריינר, שהרה בלאו, אלחנן ניר, רבקה קרן, מיקי בן כנען, מרדכי הרטל, עדנה נוי, חגי דגן, יובל גלעד, סביון ליברכט, תנחום אבגר, יצחק הרשקוביץ, מיכאל קובנר.

    חלק רביעי (סופרים ישראלים אחרים): יעל ישראל, נתן אלתרמן, יהודית הנדל, ארז ביטון, גבריאל בן שמחון, רוני סומק, יורם קניוק, הרצל חקק, אהרון מגד, בלפור חקק, עוזיאל חזן, ציפי שחרור, גיל הראבן, מואיז בן הראש, רות אלמוג, נתן שחם, יחזקאל נפשי, נגה טרבס, אלי בן דהאן, יוסי אבני לוי, שולמית חווה הלוי, יוסי וקסמן, אספהאן בהלול, בנציון יהושע, חיים גורי, ברוך שמעוני, ירון אביטוב, אברהם שלונסקי.

    צילומים: עליזה אורבך, שיר ורון, להבת חקק-שיק.

    עטיפת הספר “כתוב באפר”

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית