בַּמָּקוֹם

בַּמָּקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי אַהֲבָה
שָׁתִיתִי מַיִם רַבִּים
הֵם לֹא כִּבּוּ אֶת אֵשׁ הַתַּאֲוָה. וְהַמִּדְבָּר
הוֹסִיף לִבְעֹר כִּמְשֻׁגָּע.

כִּגְדִי צָמֵא תָּעִיתִי בַּחוֹלוֹת וְדָלַקְתִּי
אַחֲרַי לְהַשִּׁיבֵנִי אֶל הָעֵדֶר
וְהִנֵּה בַּחֹרֶב לְעֵינַי הַקְּרוּעוֹת הַחוֹלוֹת
סְנֶה אֻכָּל וְהַסְּנֶה
אֵינֶנּוּ בּוֹעֵר

נָפַלְתִּי עַל פָּנַי וּנְעָלַי
הֵן נְשָׂאוּנִי לְמָקוֹם אַחֵר

אָמַר הַכְּאֵב

אָמַר הַכְּאֵב
מִתּוֹךְ הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר
לֹא יִהְיֶה לָךְ אֱלֹהִים
אֲחֵרִים עַל פָּנָי
וָאֶשַּׁל נְעָלַי
וָאֶפֹּל עַל פָּנָי
וָאוֹמַר
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע
אֱלֹהַי