1. "שירת משה" | עורך: ברוך פיקל
   הוצאה עצמית, 2022, 422 עמ'.    

 

עיון בספר "שירת משה", תרגום עברי לספרו האגדי של שאהין גדול המשוררים של יהדות איראן. "שירת משה" נותן לנו אכסניה עברית ליצירה מהוללת מפעימה לבבות. עורך הספר ויוזם המפעל המרתק הזה הוא ברוך פיקל.

---

המסורת הספרותית העשירה של יהודי איראן עדיין מחכה לחשיפה נוספת. כל טיפה היא רק חלקיק מן הים הגדול. היצירות של יהדות איראן התבטאו במגוון תחומים וז'אנרים: בספרות, באמנות בפולקלור. אל נשכח, אלה לא רק מסורות כתובות, יש מסורות לעילא ולעילא בעל פה. מעל לכל המצופה. המסך חייב לעלות, לגלות לו עוד פרקי מחזה על הבימה. הלב צמא לפרסום משאבי רוח נוספים מן התרבות הפרסית-יהודית.

מדובר בקהילה יהודית שחיה בגולה, והצליחה לא רק לשמור על הזהות שלה – אלא גם התחברה לעולם האמנות המקומי, היצירה היהודית באיראן שמרה על זיקה למשוררים הפרסים הקלאסיים –

וקיבלה כוחות נוספים לפרוש כנפיים, דרכים להפרות את היצירה הפנימית: זו דרכה של האמנות האמיתית לתת לרוח להתחדש.

ההיסטוריה לימדה אותנו, שקהילות יהודיות, שחיו באירופה וכך קהילות יהודיות במזרח – אלה גם אלה חיו בעין הסערה. התמורות ההיסטוריות במאה התשע עשרה טלטלו את הבית פנימה. במשך שנים רבות ספרי ההיסטוריה נתנו בימה כמעט בלעדית רק להיסטוריה של עם  ישראל באירופה, והיתה אכן התעלמות מיהודי המזרח.

בשקדנות למדנו על חילון ועל אמנציפציה, על משבר זהות – ובחלוף דור גילינו, שתהליכים דומים קרו מעבר לאירופה. כדאי שנרשום לעצמנו. ההיסטוריה לא נעצרה באירופה. ספרי ההיסטוריה בבית הספר פסחו על החלק המזרחי של המפה, תהליכים רוחניים בקהילות יהודי המזרח עדיין מצפים למחקר מעמיק יותר. לא רק היסטוריה אלא עושר יצירה שלא פסח על קהילות אלה. השנים חולפות, והאוצרות הולכים ונחשׂפים. את היופי והעושר קשה להסתיר. זה אמור גם לגבי היצירה של יהדות איראן.

ברוך פיקל המסוּר, שנרתם למשימה לגאול את היצירה של יהדות איראן, אכן ראוי להערכה רבה.

 

ברוך פיקל (עיצוב תמונה: תפארת חקק)

המשימה של פיקל היא חלוצית וראויה לשבח. לא ייתכן, שנקבל זאת כעובדה, שזו משימה של איש אחד. נוכח גודל המשימה, יש לפתוח נתיבים נוספים. מדובר במשימה שהיה הכרח להטילה על משרד החינוך ועל המכון לתרגום. מדובר במשמרת של יוצרים ומשוררים שהוכיחו, שאחינו יהודי איראן הוסיפו תועפות רוחניות למסורת השירה הפרסית – ואנו מגלים, שמדובּר הן בספרות הקודש והן בספרות החול.

היצירה "מוסא-נאמה" – ספר משה – נכתבה על ידי יוצר בולט, משכמו ומעלה – ש א ה י ן. זה שמו הספרותי, וכל מי שהתקרב לפסגות של שירתו, מצא עצמו בתחושה, שהִנה בני ישראל מתקרבים למעמד הר סיני חדש. מחזה מרהיב, והפעם מדובר לא רק בעשן ולפידים, אלא בעושר ספרותי מיוחד, יכולות נדירות של שאהין הגדול לשכלל תבניות שיריות, לשאוב מן העושר של המורשת הפרסית ולהמריא מעלה בדרכו הייחודית, במסילתו היהודית. כוחותיו היצירתיים מפעימים. הלשון הפיגורטיבית של שאהין, הטכניקות הספרותיות המבריקות, הארמזים ממקורות שונים – כל אלה שובים את הלב. התרגום העברי שזכינו לו במפעל של ברוך פיקל ראוי לכל הערכה.

היצירה, שעליה טרח ברוך פיקל השקדן, היא הנחת אבן תשתית חשובה מאד – משה רבנו הוא הגיבור הגדול של החומש הפואטי שיצר שאהין. תאמרו לעצמכם, שאהין – זה ממש נשמע כמו המילה השראה. נכון, וגם דומה למילה שיראין…

למדנו את החומש, כמי שמקבלים את ראשית המסורת שלנו, והנה נחשפת בפנינו אמנות שירית, שנותנת פרשנות פיוטית מפתיעה לחמשת ספרי החומש. שאהין יודע לשלב בפרשנות המזוקקת שלו מבט לירי-הגותי על הגיבור שלו משה, על ההיסטוריה של עמו האהוב.

הסופר מבקש לקחת אותנו למרומי ההשראה, שם מחכות לנו תובנות נשגבות.

אֵלִי, אוֹתִי הִגְבַּהְתָּ מִנֹּמֶךְ הַקַּרְקַע וְרוּחַ בִּי נָתַתָּ בָּרָה וְגַם זַכָּה!

היצירה מעניקה לסופר שביל שעולה מעלה, ההיסטוריה מקבלת ממדים שמימיים – וכאן האמונה באל מתחברת לאמנות.

כָּל מַה שֶּׁהֶעֱנַקְתָּ, מְחַיִּי וּמְקַיְּמִי הוּא מִכְּבוֹדְךָ נִתַּן לָנוּ וּמֵאוֹרְךָ שְׁמֵימִי

השמֵימיות וההתעלות הם מתנה, והיוצר הוא זה היודע לשאוב מהן כדי לתת פרשנות רוחנית לדמותו של משה, לתולדות העם בחומש. הספר 'שירת משה' חושף עיבוד של פרקי היסטוריה שונים בחיי העם, במסע במדבר, בדרכו לעצב זהות לאומית ייחודית.  סיפור הגזירה של פרעה אכן מקשה על העם, ולמיילדות יש תושייה בדרכן להיחלץ להצלת הילדים. לפרעה, ששואל אותן, כיצד זה הגזירה אינה משפיעה בצורה חמורה על לידת הילדים, הן עונות:

אַךְ דַּע כִּי הָעִבְרִים אֵינָם כִּשְׁאָר בְּנֵי־הָאָדָם

כולנו מכירים את הפסוק המקורי בספר שמות, וההשוואה מעידה על היכולת המבריקה של שאהין לתת מעטפת סמלית ורוחנית לדרך, שבּה הן מציגות את העם שלהן. בין השיטין אנו חשים, שהמושג 'עם סגולה' התחיל כבר אז.

בצמא אנו שותים פרקי היסטוריה שונים מן החומָש: תולדות העם מקבּלות גוון ספרותי-פולקלורי- הגותי. הסיפור המקראי מקבל חיים חדשים והעיבּוד מרטיט.

ראו נא כיצד העלילה המקראית מקבלת גוונים של ספר מתח קלאסי: מלשינים מספּרים לפרעה, כי הילד משה ניצל מן היאור, והוא בביתה של יוכבד אמו. גורלה של משפחה יהודית על כף המאזניים: מה תעשה האֵם? שאהין מציג הֶארה מיוחדת של העלילה המקראית: האֵם משליכה את הילד לָאש של האָח, לבל יתגלה כי המשפחה הֵפרה את גזירת המלך. אבל סגולותיו של משה כמחולל נסים, מתגלות כבר אז. התנור משנה צורה:

אוּלָם, הַפְלֵא וָפֶלֶא, הַתַּנּוּר שָׁם נֶהְפַּךְ לְגַן וְרָדִים שֶׁנִּיחוֹחוֹ עַל כָּל סְבִיבָיו נִשְׁפַּךְ.

תפניות כאלה בעלילה אנו מוצאים לאורך פרקי שירת שאהין:

סיפורו של משה בארץ מצרים מקבל זווית אחרת, ושאהין רוקם עלילה, שמעניקה לסיפור ההצלחה של נער עברי מוטיבים הלקוחים מסיפור יוסף. משה מושלך לבית הסוהר, ואנו זוכים לעיבוד מבריק של מסלול מטאורי של גיבורי עברי. שוב אותה התפתחות מופלאה – מבית הסוהר עולה נער עברי והופך לגואל לאומי:

המלאך גבריאל מגיע לצינוק של הגיבור העברי משה, ומגלה לו במפתיע, כי נשלח להצילו. המלאך גבריאל ילבש את דמותו של משה – וכך יצליח להושיעו.

וְאֶתְחַזֶּה כְּבֶן־דְּמוּתְךָ כְּאִלּוּ זֶה אַתָּה עַד שֶׁאָשׁוּב לִשְׁמֵי עֶלְיוֹן בְּדֶרֶךְ רְהוּטָה

אפילו סיפור המטֶה של משה, אותו מטה שמחולל קסמים – מקבל תפנית מיוחדת. משה, שבּחר בבתו של יתרו כוהן מדין, זוכה לקבל את המטֶה מיתרו. ליתרו היה אוסף של מַטות פלאים, ואת המובחר את מעניק למשה דרך בִּתו.

וְשָׂח לַבַּת כִּי שֵׁרוּתָהּ לֹא מְהֵימָן וְזֶה אוֹתוֹ מַטֶּה, וְיֵשׁ עָלָיו סִימָן

מי שקורא בעיון קטע זה, רואה כיצד שאהין המתוחכם, לקח את סיפור תמר ויהודה בבראשית פרק ל"ח – ונתן מעטה אחר לחלוטין לסיפור המטה והסימנים. מדובר בכושר המצאה מקורי של שאהין. בסיפור תמר ויהודה, המטה מהווה אמצעי זיהוי, שמחלֵץ את תמר מכל אשמה אפשרית, על הקשר עם יהודה. כאן המטה מחבּר בין משה לבין בתו של יתרו, המטה ייתן למשה דרך לשכנע את עמו, בבואו לגאול אותו. המטה שהיה במקורו, אמצעי אלוהי, מקבל בפירוש של שאהין, משמעות שמחברת בין זוג האוהבים, ובה בעת המטה יהיה סימן לגאולה הקרבה.

הפירוש של שאהין לחומש אכן צובע את פרקי החומש באור אחר, מעניק לדמותו של משה הילה חדשה, שלא ידענו כמותה. תמיד שאלנו עצמנו, כמו ששאל המסאי והמבקר אחד העם: האם דמותו המנהיג עושה את ההיסטוריה, או שמא ההיסטוריה ונתיביה הם שבּונים את גדולת המנהיג.

פרקי העלילה של שאהין אכן נותנים חיזוק לתיאוריה של אחד העם: גיבורי ההיסטוריה האמיתיים נשׂגבים מן המציאות, ומה שנותר כחותָם לדורות הוא הסֵמל. אנו זוכרים את הגיבור לא כדמות מוחשית בתנאים פיזיים מסוימים. גיבור היסטורי מקבל גוונים והשראה מיוחדים מן הצורה הרוחנית, שעוטפת אותו באמצעות הסיפור, השיר, האגדה, מוסר ההשכל הנובע מן העלילה.

עיבוד של סיפורי החומש מוכיח כי הספרות מוסיפה להיסטוריה שאר רוח:

האמנות היא הגיבורה האמיתית, ושאהין יודע לתת כנפיים לתיאוריה הזו. לא הגיבור המקורי כפי שהוא נשאר לדורות, אלא העוצמה הסמלית, שהולבשה על דמותו. אלה נשארים לנצח בתודעה של העם. האמת הרוחנית מנצחת את האמת ההיסטורית.

מעשה גדול עשה ברוך פיקל, שלא הרים ידיים. שנים הוא עמֵל על היצירה הזאת.

ליוויתי אותו בכל שלבי העבודה, שכן ראיתי במפעל זה מאיץ למפעלים נוספים בעתיד. והתוצאה מוכיחה זאת. המורשת הרוחנית של יהודי פרס מקבלת עוצמה מיוחדת. בתרגום אנו עדים לכך, כי שאהין ידע להעניק הרחבה מיוחדת לסיפורי המקרא: לשלב מדרשי אגדה, פניני ספרות של חכמינו זיכרונם לברכה, וכמובן לשלב מקורות יהודיים מזמנים שונים. בו זמנית ידע המשורר שאהין לשאול מוטיבים גם ממקורות אִסלמיים ופרסיים.

המלאכה התובענית שברוך פיקל לקח על עצמו לא היתה פשוטה, שכן מדובר בתרגום יצירה שמאכלסת עשרת אלפים בתי שיר. העורך והיוזם פיקל נעזר בשלושה משוררים ועורכים ברוכי כישרון. מדובר בכינרת עזריאל, ביפעת ברט גרוסמן ובמשורר שבחר להישאר בעילום שם.

נקווה, שמערכת החינוך תשכיל לשלב פרקים מיצירתו של שאהין בספרי הלימוד. חשוב מאד שילדי ישראל יֵדעו שתרבות נוצרת משילוב כל הגוונים: המטרה של פיקל להנגיש את המורשת הספרותית של יהודי פרס – תזכה כך לעילוי מיוחד, למימוש מחויב המציאות. שאהין לא תורגם הרבה לעברית, וחשוב שמשרד החינוך ימשיך לעודד את פיקל להמשיך במלאכה. זכינו בהוצאה לאור של חלק קטן,

ואכן לפנינו דוגמה ומופת. אבל מכאן יש להמשיך קדימה. לא רק כמפעל פרטי של איש אחד. זו  משימה לאומית.

הספר "שירת משה" מביא לנו תרגום עברי מלא לספר "מוסא נאמה" של גדול משוררי יהדות איראן. החומש אכן מתגלה לנו באמצעות העיבוד הפואטי המורכב הזה באור יקרות, בצבעים אחרים. גילינו את נוכחותו של משה רבנו באמצעות פרקי השיר של שאהין – והנה לפנינו משה כדמות נשגבת, רבת גוונים. רמזים ומוטיבים ממדרשים ומקורות רבים – ממלאים את המנהיג הנשגב בהילה מיוחדת. יש קסם בספה הזה, ואם חפצים אתם לגעת ביהלום נדיר, הנה ההזדמנות לעשות זאת. להזמנת הספר יש צורך ליצור קשר עם העורך ברוך פיקל.

 

שער הספר- חזית ושער אחורי- שירת משה