close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מסורת וחידוש, רצף ותמורה - Post Image
    • מסורת וחידוש, רצף ותמורה
    • הרצל חקק
    • התפרסם ב - 21.06.19

    “ספרות הילדים החרדית: חברה, אידיאולוגיה וערכים” ׀ אסתר מלחי ׀ הוצאת ספרא ׀ 2019

     

     

     

     

     

     

     

     

    על כיוונים חדשים בספרות הילדים החרדית, על הרצון להנחיל ערכים, ובו בזמן ליצור ספרות מסקרנת ומעניינת. אסתר מלחי בעקבות הספרות החרדית לילדים, בניסיון למצוא כתיבה חיה ו…בועטת.

    ויכוח מעניין על החינוך לערכים התעורר בשנת תשל”ה בארץ בעקבות הופעת ספרו של ס. יזהר “על חינוך ועל חינוך לערכים”. ס. יזהר טען בין השאר: “לא צריך לחנך לערכים וגם אי אפשר.” דעתו ייצגה חוגים שמאמינים ביחסיות הערכים. מכאן נבעה השקפתו, מנקודת מוצא של השקפה ערכית שניסתה לבטל גדרות: בחברה המודרנית אין להקנות ערכים, אלא לטפח ביחיד את היכולת לבחור בין ערכים התואמים מצבים שונים או תפקידים שונים.

    ספרה של אסתר מלחי ממלא חוסר שהיה קיים זה שנים: מלחי מנסה לבחון את ספרות הילדים החרדית, לחשוף את המגמות, את הערכים שמעבר לשורות. לחברה החילונית קשה להבין, שיש בחברה הישראלית גם מגזרים, שרוצים את הסייגים והקווים האדומים, שהרי הם רואים עצמם כשומרי הגחלת. חשוב להכיר את הקוד שמתורגם ליצירות ולכתבים ספרותיים, כדי לראות כיצד אנו חיים יחד, מבינים זה אל זה, פתוחים זה לזה.

    לחברה הישראלית כחברה יש מילון משותף וטרמינולוגיה משותפת, אך בכל זאת יש גם הבדלים בין החברה הדתית לחברה החילונית.כחברה אנו מתחבטים כל העת בשאלה – מאין באנו, לאן אנו הולכים? הבסיס הציוני והחלום הישראלי משותפים בעיקרם למרבית האוכלוסייה, הן לחילוניים והן למגזר הדתי לאומי. כאן נכנס ספרה של אסתר מלחי, שכן הוא פותח שער לעולם שאנו מכירים פחות, לציבור ששומר על הליבה שלו, אותה מורשת שהוא רואה בה צופן גנטי, שאי אפשר בלעדיו.

    לכל קבוצה צופן רוחני אחר

    אכן ספרות הילדים בכל המגזרים משקפת את הצופן של קבוצה וקבוצה: יש הבדל ביחס ובעמדה לגבי הפתיחות לעולם המודרני, אך למגזרים השונים יש פירוש אחר למילה המשכיות: בספרות הלא חרדית מאמינים שהמודרניות וההליכה קדימה קשורים בהמשכיות של פורצי דרך, בשימור של אתוס לאומי, שהפך את “המרד הציוני” לדגל של קדמה. כמובן, החרדים, יקבלו את העיקרים, שהציונות הסכימה לקבל – את השיבה לארץ, את השיבה לשפה העברית, אך מכאן חלוקות הדרכים.

    במשך שנים עמדה ד”ר אסתר מלחי בראש החוג לספרות במכללה בבית וגן, ואני זוכר את הרצאותיה בפני התלמידות, את תחרויות הספרות, את היכולת שלה לבנות כתב עת שבו הצמיחה דור של משוררות. מרלין וניג, החלה את דרכה בחוג לספרות, סללה לה דרך כפורצת דרך בתחום הקולנוע החרדי. אסתר מלחי מנסה לראות מסורת וחידוש בכתיבה החרדית, ומנגד מרלין וניג עוקבת אחר תהליכים בחברה החרדית בנושא הקולנוע. גם כאן וגם כאן – יש המתח בין ערכים וציביון יהודי, לבין הרצון ליצור דרמה, עניין, ספרות מרתקת.

    עם כל ההבדלים, נראה, שבכל המגזרים נמצא בקשה להנחיל ערכים – והוראת היצירות הספרותיות היא, במידה זו אחרת, דרך לעשות זאת. ס. יזהר רצה להעביר קריאת כיוון שונה – לפתוח את השערים כליל, לא להנחיל ערכים כלל. נראה לי שבחינה של מקראות הספרות בבתי הספר בכל המגזרים, יכולה להוכיח, שאנו חברה שרוצה לתת צידה לדרך לדור הבא. ההנחיות, המבואות לתלמיד ולמורה – במקראות השונות – ואם תרצו, גם שלל הניתוחים, שמצורפים למקראות הלימוד מוכיחים שיש הנחלת ערכים: חשיפת המטען הערכי של יצירות, כל אלה נועדו להוביל לאפיק מכוון, ליצור סגנון חיים מועדף

    הספרות החרדית והספרות הישראלית

    אסתר מלחי פורצת דרך בנושא חקר ספרות הילדים החרדית, והיא קובעת באומץ, שבראשית הדרך הסתייעה החברה החרדית בספרות הישראלית, שכבר קנתה לה אוהבים ומעריצים –  שירי הילדים של ביאליק, פניה ברגשטיין, לוין קיפניס, מרים ילן שטקליס – ועוד.

    כך היא כותבת:

    “התחנה הראשונה מתייחסת לשנות ‘היישוב’ עד לשנות ה-70 של המאה העשרים, טרם היווצרותה של ספרות הילדים החרדית, והיא תיוחד לאפיון היחס של החברה החרדית אל ספרות הילדים הכללית. בשלב זה קראו הילדים את ספרות הילדים העברית והמתורגמת תוך בדיקה וברירה של הורים ומורים במטרת צנזורה וביקורת, וזאת מאחר שספרות הילדים העברית עסקה באותה תקופה גם בתכנים של מסורת, של היסטוריה יהודית תוך הדגשת ההמשכיות: הגיבורים של שנות החזרה לארץ וההתיישבות בה כממשיכי דרכם של גיבורי התנ”ך, כצועדים בעקבות המכבים או גיבורים היסטוריים אחרים. נזכיר את הסופר הלאומי ח’ נ’ ביאליק בשירי ילדים שלו, את הסופר לוין קיפניס בסדרותיו על החגים וכן בסיפוריו מעולמם של הילדים, את הסופר והעורך רפאל ספורטה ואת הסופרות מרים ילן שטקליס ופניה ברגשטיין ועוד אחרים – בסיפוריהם ובשיריהם בנושאים הללו” (עמ’ 16).

    במקביל קמה קבוצה של סופרים חרדים שנרתמו ליצור, להעשיר את הספרות ביצירות שיפרצו מתוך האדמה הדשנה שלהם: היה הכרח לתת לנוער ולמבוגרים ספרות אחרת, שתשמור על הגחלת. המטרה היתה: הנחלת הליבה של הציבור שלהם, לא לדהור קדימה מדי, פן לא יוותרו סוסים מאחור. הניסיון המר מדורות עברו, לא נמחק. כדברי אסתר מלחי, הם הבינו “את חשיבות הכתיבה לנוער ולילדים – וידעו שהכתיבה היא כלי במלחמה נגד ‘ההשכלה’ וההתבוללות. העלילות של הספרים שכתבו היו בעיקר היסטוריו ונועדו להחדיר בלב הנוער ערכים וידע יהודי” (עמ’ 17).

    בכל מקראות הילדים – יש הנחלת ערכים

    מי שיבדוק מקראות לספרות בבתי ספר ממלכתיים לעומת מקראות שנערכו במיוחד לבתי הספר הממלכתיים דתיים מגלה שאכן היו גם כאן מגמות ערכיות – רצון מובהק להחדיר ערכים, כלשונה של אסתר מלחי.

    צוותי כותבי תכניות לימודים, בבואם לבחור את הסיפורים והשירים – ומדובר בכל המגזרים – אכן עסקו בהפעלת שיקולים ערכיים. זאת לא הייתה רק המגמה בציבור החרדי להתגייס בכתיבה למען הערכים, שהם בראש מעייניהם. נמצא זאת גם באנתולוגיות של בתי ספר ממגזרים שונים.

    אסתר מלחי יודעת לבחון, לנתח, להסיק מסקנות, לגלות את הרוח המדריכה את הטקסטים בספרות החרדית. מי שיבדוק ספרות שנכתבה במגזרים אחרים, ובמקראות לימוד – יגלה שזו הדרך בכל המערכות.

    ניכר כי מעבר ליצירות המתפרסמות במקראות שונות, במגזרים שונים – יש עקרונות על שמנחים את כולם: השאלות הנוגעות למהות הזהות היהודית במאה ה- 20, לזיקה המוסרית של העם בישראל ליהדות העולמית ולצורך בהדגשת שותפות הגורל והרציפות ההיסטורית של העם היהודי, מה הם הערכים הנעלים שיש להנחיל לדור הבא.

    תחנות בדרכה של החברה החרדית

    אסתר מלחי מעלה תחנות במאבק של הספרות החרדית לעצב את פניה. מבחינת החברה החרדית – ילן שטקליס ולוין קיפניס כתבו שירה קלאסית, שאיתה עוד ניתן היה ללכת בצוותא. המהפכה מתחילה כאשר לחברה הישראלית פורצים סופרים, שכותבים בסגנון “חצוף” יותר:

    “סופרים ומשוררים עבריים, בהם יהודה אטלס, אורי אורלב, חגית בנזימן, אילנה קוניוק, מאיר שלו ואחרים, ביטאו “סדרים” חדשים במושגי המשפחה והשתמשו בכתיבתם בסלנג, לעיתים בוטה. כך קרה שבשנות ה-70 מורים ומחנכים חרדים (בעיקר מורות וגננות), שבאו “מתוך השטח” והכירו מקרוב את הבעייתיות שבטקסטים אלה, לקחו על עצמם בהחלטה ספונטנית, שהונעה בעקבות צורכי הגנים ובתי הספר, ליצור טקסטים שיבטאו את המטרות ואת צורכי הציבור החרדי” (עמ’ 18).

    ויכוחים על פירושים שונים לזהות היהודית, למורשת שיש להנחיל – אכן היו נחלת החברה הישראלית, ואסתר מלחי בוחנת לעומק את האתגר שלקחה על עצמה הספרות החרדית במאבק הזה על שימור הרוח והצופן, שנראו לה מעל לכול. חינוך לערכים, כן, ובכל הכוח.

    אל נשכח, אותם מחנכים בחברה החרדית קראו את השטח, ראו את הקולות. מבחינתם – הם היו חיילים שנאבקים, על הקודים שלהם. כבר בשנות החמשים, סערה הארץ סביב המאבקים על הזהות שתעבור הלאה.

    ויכוח חריף התנהל בכנסת, מעל דפי העיתונים ובכינוסי מורים על פירוש הביטוי מורשת היסטורית. הויכוח נסב בעיקר על הדרך שבה יפנימו התלמידים את ערכי המסורת היהודית וכיצד יתבטאו הערכים האלה בהתנהגותם. אחת השאלות שהועלו בויכוח זה: האם לימוד התפילות הוא לימוד יצירות ספרות לאומיות המעוגנות בתולדות העם.

    חשוב לקרוא את המיפוי של אסתר מלחי, את העבודה הרבה שהשקיעה באיתור הסופרים והיוצרים בחברה החרדית ששקדו על שמירת ההון הרוחני שלהם. היצירות שנוצרות בכל מגזר מוצאות את מקומן בספרי הלימוד, במקראות השונות וברור שיש מגמה שהולכת וצוברת תאוצה. השאלות אינן רק כלפי דרכה של החברה החרדית להתגייס למען הדור הבא באמצעות הסופרים שלה.

    השאלה שנשאל היא, האם המקראות נועדו להנציח מצב חברתי תרבותי קיים, האם יש ביסוד המקראות מגמה של הנחלת אידיאולוגיה מסוימת , הון תרבותי. מבחינתנו הון תרבותי כולל גם העברת אידיאות, ערכים, תכנים היסטוריים, גישות היסטוריות, גישה כלפי הדת, המצוות כו’.

    הציבור החרדי קם להקים לו ז’אנר משלו

    מלאכת הניתוח המעמיקה של מלחי אינה מחמיצה שלבים, והיא נוברת אחר יצירות בכל מרחבי המגזר החרדי – ולא רק זאת. היא עולה על תהליכים שמובילים את הציבור הזה לבנות לו ז’אנר משלו – ומלחי קוראת לו “ז’אנר חדש  וייחודי”. אין ספק, זה היה מתבקש – שכן מדובר בחברה שיש לה מכנה משותף רוחני עמוק – ואכן היה הכרח לבנות ספרות ילדים, שתיתן מענה ‘לצרכים הפנימיים’ של חברה זו, בלשונה של אסתר מלחי.

    בכל המגזרים מיטיבים להבין מה כוחה של ספרות, ואמת זו אכן הדריכה את כולם, לא רק את החברה החרדית. אסתר מלחי מצטטת את פרופסור זהר שביט – מתוך הקובץ “ספרות בשירות המפעל הציוני”: “פרופ’ זהר שביט, העוסקת בחקר תרבות הילדים והנוער, מסבירה: ‘הספרות, כמערכת תרבותית, מעצבת את הטקסטים בהתאם למצבים ולצרכים של התרבות אליה היא מתייחסת. לפיכך הכתיבה משתנה מזמן לזמן וממקום למקום בהתאם לתרבות ולתקופה'” (עמ’ 35).

    כאן בוחרת אסתר מלחי לקחת היבטים שונים של ערכים, כדי לעקוב מקרוב באמצעות יצירות ספיציפיות, כיצד מנחילים דרך באמצעות ספרות. המטען הראשון שהיא מבקשת לבחון – היחס לחיי המשפחה. אין ספק, שהחברה החרדית, הביטה בחשש כבד לנוכח המתירנות הגוברת בחברה החילונית, ומבחינתם זה היה ‘ייהרג ואל יעבור”. אסתר מלחי בחרה את קו החזית הראשון:

    “כדי להמחיש את הפער שנוצר משנות ה-70 ואילך בין ספרות הילדים החרדית לספרות הילדים העברית, נתמקד בעיון והשוואה בין שתי סוגות בנושא תדמית עולמו של הילד בסביבתו הקרובה. לעומת פער זה, נדגים את הדמיון בהתייחסותה של החברה ושל הספרות אל עולם הילד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרות שנות ה-40 בהשוואה לספרות החרדית. בחרתי לערוך השוואה בנושא המשפחה והילד מאחר שלמשפחה יש תפקיד חשוב בהטמעת מושגי היסוד של החברה לדור הבא” (עמ’ 54).

    מלחי מיטיבה להבין מה היו הרוחות שמהן חששו, שכן העבר היה המורה הטוב ביותר: קהילות שלמות נסדרו, עקב רוחות ההשכלה, עקב פריצת הגדרות מבחינתם.

    ספרות חרדית כאוגדה בקרב בלימה

    הספרות החרדית שנוצרה נועדה להיות אוגדה רוחנית שתיתן את נשמתה בקרב הבלימה הזה. לבל יקרה האסון שפקד את הקהילה היהודית באותם ימים של מתמידים שעזבו את וולוז’ין וחיפשו אור אחר:

    למי שלמד במסגרת החינוך הממלכתי, לא קשה לזכור, מי הם אותם משוררים, שיצרו את התלמים הראשונים של רוח ההשכלה, של הספרות העברית החדשה. בבית הספר הממלכתי אכן למדנו את הטלטלה שעשו בנפשות בני העיירות שיריהם של מיכ”ל ושל יל”ג, הרומנים של מנדלי ושל מאפו. אחרי דורות של חיים בתוך עולם מוכר ומבוצר, ראו בני הקהילות, שנפשות רכות נוטות לאור הזר, לרוח החופשית, שנשבה בין דפי הספרות היפה שחיכתה בחוץ, ספרות התחייה שבאה בעקבות ספרות ההשכלה ניסתה לבנות על חרבות העיירה יצירות ליריות, וחשנו אז בקריאה את הסער והמבוכה. חיים נחמן ביאליק היטיב לראות את מראית התקופה, וכך כתב על “שעת תוהו ובוהו, שעת ערבוב התחומים של אחרית וראשית, של סתירה ובניין”, קראנו בנעורינו את דבריו, וזה הפעים אותנו. היום כאשר אנו מנסים להבין, מה קרה אז, איך נסדק העולם היהודי הישן, ברור לנו, שזו הייתה רעידת אדמה גדולה. הספרות היפה היטיבה לצלם את המראות: זמן דמדומים, שבו מצד אחד רוצים לברוח מן היהדות ומן הגולה, ומצד שני מתרפקים על הישן, על העולם התמים, שהולך ונחרב.

    השמירה על ערכי המשפחה – כך מגלה לנו אסתר מלחי – מובילה ליצירת עולם ספרותי עשיר וחם ומלא באחווה משפחתית, בשמירה על קודים משפחתיים, וערך האהבה לאמא המיתולוגית – היידישע מאמא –  תופס מקום מרכזי. היה חשש מאותה פריצת גדר, שמצאו החרדים, בספרות החילונית, שהרשתה לעצמה להתייחס בביקורת ובספקנות למעמד האם והאם, שבירת הסמכות, החוצפה כלפי הדור הקודם. כותבת מלחי ויש תחושה שיהא מיטיבה להבין את נשמת היצירה החרדית, את מגמת פניה:

     טיפוח ערכי המשפחה – קו ביצורים ראשון

    הספרות החרדית החדשה ידעה לגלות אהדה לשורת הסופרים הקלסיים, ולמצוא שם כתף תומכת, כך לדוגמה טיפוח האהבה לָאם בשירת פניה ברגשטיין, אבל לעלית החרדית היוצרת היה מובן, שמכאן צריך להרים עוגן ולבנות צי משלהם: היה הכרח להקים קו קדמי של יוצרים, שייתן רוח גבית לאותם ערכים, הכרח להניף מפרשים לקראת החתירה המאתגרת במים הסוערים:

    אסתר מלחי פותחת בערכי המשפחה אצל ברגשטיין וממשיכה הלאה:

    “הילד מחזיר לאמו באותה מטבע של אהבה (פניה ברגשטיין, “שבי נא אמא על ידי – שיר ערש”,

    וכאן פונה אסתר מלחי ומביאה דוגמאות ליוצרים חרדיים שהוליכו את הספרות בנתיב האור והאהבה” 

    “אפרים בן חיים, קובץ שירים, 1958, עמ’ 17; עיניים שמחות, 1961, עמ’ 98):
    שְׁבִי נָא אִמָּא עַל יָדִי
    וְשִׁירִי לִי שִׁיר עֶרֶשׂ
    ……….
    אָז לֶחְיִי עַל כַּף יָדֵךְ
    מְנֻמְנָם אֲשִׂימָה,
    לַיְלָה טוֹב לַכּוֹכָבִים
    לַיְלָה טוֹב לָךְ אִמָּא.

    תדמית האם בספרות הילדים העברית של שנות ה-70 שונה לחלוטין מתדמית של אם אהובה, סמל הטוב והמסירות. דמות האם משתנה לאישה שבדרך כלל עוסקת בעבודה מחוץ לבית. הקריירה שבוחרת לה האם פוגעת בתפקודה כאם. בדרך כלל המקצוע של האם הוא מקצוע חופשי ויוקרתי הדורש ממנה היעדרות מהבית שעות רבות, ולעיתים בשעות לא מקובלות. האם אינה מוצאת סיפוק בתפקידה כרעיה וכאם ומחפשת “מימוש עצמי” מחוץ לבית” (עמ’ 75-76).

    הספרות החרדית נבחנת בהיבטים שונים, דרך הצגת ערכים מרכזיים:  דמויות משפחתיות שונות, הצגת הספרות במישור הדידקטי, השוואה בין הצגת ערכים בספרות הישראלית הכללית לעומת הצגתם בספרות החרדית.

    כחוקרת למודת ניסיון – וכמי שמכירה את השטח, המחקרים שלה וניתוחיה המעמיקים חושפים תובנות, הארות: אנו הולכים בעקבות אסתר מלחי, כשהיא בוחנת השפעתם של כיוונים חדשים בחינוך החרדי.

    כיוונים חדשים ביצירה החרדית

    היא בוחנת בידול ביצירות בין סיפורים שנכתבים לבנות – לבין סיפורים שמיועדים לבנים. כאן מוצאת מלחי כיצד מתגברת הכתיבה בנושא חבורות ילדים. אנו שגדלנו על ‘חסמבה’ ועל ‘החמישייה הסודית’ – רואים כיצד עיצוב ערכי אחווה ועבודה בצוותא עם הזולת – מוצאים להם ביטוי בספרי חבורות. ההרפתקה והמתח אינם העיקר, חשוב להוכיח, שמדובר בנוער שיודע לשמור על ערכים, ובשנים האחרונות היינו עדים להצלחה של הסופר חיים ולדר בספריו על “חבורת תרי’ג”.

    יפה עושה מלחי שהיא הולכת בין הטיפות – ולא שוכחת לרגע כותבים קלאסיים כמו הרב מאיר להמן, אינה פוסחת על השפעת הקולנוע החרדי על הסביבה והיכולת לתת לשילוב בין המֶדיות להשפיע על הכיוונים החדשים.

    ככל שאנו נסחפים אחר המחקר המעמיק ואפילו מרגש, אנו למדים, שכתיבה בדרך ערכית, אין משמעה פסיחה על קונפליקטים, על דילמות – וכך נחשפים ביצירות שונות – מאבקים פנימיים שיש לגיבורים בין דרישות החברה לצורכי הפרט. התמונה אכן אינה שחור לבן – ויצירה חייבת לבנות דמות ‘עגולה’, מלאה, מתפתחת, משתנה – ומלחי מוכיחה לנו, שספרות באשר היא ספרות חייבת להתמודד, חייבת לתת לדמויות להשתנות, להתלבּט, להגיע לעיצוב דרכן באופן אמין, מושך, מסקרן.

    פרקים מיוחדים מקדישה מלחי לסופרים רבי מכר ברחוב החרדי, חיים ולדר ויאיר וינשטוק – ואנו אכן נחשפים לכיוונים המרעננים בספרות זו, לַיכולת לתמרן בין גישה שנראית שונה, חדשנית, לעתים פתחה – לבין שמירה על הערכים, על הצביון של החברה החרדית.

    ראוי, שמעצבי דעת קהל, מחנכים, אוהבי ספר – יקראו ספר זה וילמדו על הרוחות החדשות, על התמורות, על היכולת להנחיל ערכים בעולם עתיר רוחות וסופות. אסיים בשורות מתוך דברי הסיום של המחבּרת: היא צופה התבססות של קבוצת יוצרים מובילה, שיש לה דרך והשפעה חיובית, וזאת- כדי להנחיל לציבור ספרות חדשנית יותר. מלחי רואה לפניה שורת סופרים מובילים שיוצרים ספרות תוססת, קריאה, מושכת – גל שמבשר רוח חיים, אנרגיות של יצירה מלבבת. העולם החרדי קם לקרוא, להתבשם מספרות – וגל הסופרים והסופרות החדש מחולל עניין, רצון לקרוא, להכיר, והספרות החרדית אכן חיה ובועטת. לפנינו יצירות מרתקות, שיודעות למשוך את המבוגרים והילדים, מחזקות את התקווה, שספרות אכן תהיה מצרך חיוני בחברה החרדית.

    “אנשים אלה, שהם משכילים, בוודאי קוראים ספרות יפה ומצפים ליצירות הראויות לעמוד בארון הספרים הדתי-חרדי. כך גם בספרות הילדים – ביכולתם לעודד צריכת ספרות שאיננה מטיפנית, שופטת או דידקטית, שתשקף את עולמו של הילד העכשווי, על עולמו הפנימי האמיתי. בוודאי אמות המידה שלהם יצפו לספרות יפה הנוגעת בעולמו האינטלקטואלי והרגשי של הילד ובביטוי עולמו הפנימי.

    אם אפשרי שינוי וחידוש בחברה החרדית השמרנית, יש לקוות שייתכן שינוי גם בספרותה ובתרבותה” (עמ’  235).

    מרלין וניג ודר’ אסתר מלחי

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית