פאוסט | יוהאן וולפגנג גתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2006

יוהאן וולפגנג פון גתה הותיר אחריו לא מעט יצירות שהפכו לנכסי צאן ברזל בספרות העולמית, אך אין ספק כי "פאוסט" היא הגדולה שבהם. לא רק זאת, ל"פאוסט" נודעה השפעה עצומה על הקוראים לאורך דורות, ורבים רואים את המחזה כיצירה הגדולה ביותר שנכתבה מאז ומעולם בשפה הגרמנית.

כשיצא לאור ב-1831, שנה לפני מותו של גתה, היווה המחזה מעין סיכום של ההתפתחות הרעיונית של תקופת ההשכלה. באמצעות גיבורי הטרגדיה שלו מציג את סוגיית הכבוד העצמי ותפקידה האמיתי של האישיות, דן בשחרור מהנורמות ומהדעות הקדומות של ימי הביניים, שלא איפשרו מקום כלשהו לאדם כאישיות. גתה הקדיש לכתיבת "פאוסט" שנים רבות מחייו: את החלק הראשון של הטרגדיה הוא יצר בשנת 1808, את חלקה השני השלים בין השנים 1825 – 1831.

המחזה התבסס על דמות אמיתית: ד"ר פאוסט, איש המאה ה-16, היה פילוסוף, שהרצה במספר אוניברסיטאות בגרמניה, אך בד בבד עסק באלכימיה, באסטרולוגיה ובכל מיני כשפים. בכך הקים לעצמו אויבים הן בחוגי הכנסייה הקתולית והן בקרב המשכילים. דמותו זכתה לפופולריזציה בעקבות ספר בדיוני על חייו שיצא בפרנקפורט ב-1587,שבמהרה קנה לו פופולאריות רבה, עד כדי כך שדמותו של פאוסט החלה להופיע בהצגות רבות של תיאטרון בובות בירידים העממיים. כ-45 שנה לאחר מותו, הפכה לגיבורת הצגות תיאטרון בובות בירידים, ואלו כבר ייחסו קשרים עם השטן. מדרך טבע, דמותו הציתה את דמיונם של סופרים גרמנים רבים במאה ה-18 וכיכבה בספריהם, אך הם לא השתוו לדמות עמוקה וטראגית כל כך כפי שיצר גתה.

המחזה פוגש את פאוסט בגיל מתקדם, כשהוא מתוסכל מהישגיו, ומתקשה לרדת לעומקם של היבטים שונים בפילוסופיה. זו הסיבה שפאוסט גם אינו מסוגל ליהנות מחייו. במצב זה הוא מסכים לעיסקה שמציע לו השטן: תמורת הכרה של העולם, רכישת ידע והבנה עמוקים יותר והפיכתו לאיש צעיר ונהנתן, פאוסט ימכור לשטן את נשמתו. בחלק הראשון של המחזה מוצא פאוסט את חיי האהבה בדמותה של צעירה יפה בשם מרגרטה, אך יחסיהם נגמרים באסון. בחלק השני מופיע פאוסט כאדם הפועל בתחומי ההיסטוריה והחברה, אך הוא נכשל גם בזירה הזו. בסיום החלק השני חוזה פאוסט חברה אנושית הפועלת לטובת הכלל והדואגת לזולת, אך כיוון שעולם זה אינו ריאלי ופאוסט עדיין שואף אליו, הוא אינו מפסיד מול השטן, שאינו זוכה בנשמת המלומד המת. מכאן, כפי שהגדיר פעם גתה עצמו, "פאוסט" היא טרגדיה, אך טרגדיה מיוחדת, עם סוף חיובי.

תוכן הומניסטי ופילוסופי זה השפיע עמוקות על דורות של קוראים, כיוון שהם יכלו להזדהות עם הדילמות של פאוסט, הן כאדם רגשי והן כאדם רוחני. הביקורת על תופעות פוליטיות, חברתיות ודתיות בנות זמנו של גתה הוסיפו לפופולריות המתמשכת של היצירה, גם כיוון שתופעות אלו לא נעלמו כליל במהלך הזמן.

היצירה זכתה ללא מעט תרגומים לעברית, שהאחרון שבהם, פרי עטה של ניצה בן ארי, יצא ב-2006 בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, בתוספת ביאורים. לדברי בן ארי, תרגומה נבדל מקודמיו בהתייחסותו למחזה "לא כאל 'מחזה תוגה',… אלא כיצירה מלאת חיים".