עָבַרְנוּ לַגּוּר בְּצָמוּד לַתִּיכוֹן
שֶׁיָּשַׁבְתִּי בּוֹ יָחֵף בַּבַּגְרֻיּוֹת,
לְיָדִי סוּלְיוֹת הַסַּנְדָּלִים מֻפְנוֹת
כְּלַפֵּי מַעְלָה.

פַּעֲמוֹן בֵּית הַסֵּפֶר
מַמְשִׁיךְ לְצַלְצֵל בְּחֻפְשַׁת הַקַּיִץ
כַּחֲשָׁשׁ הַמּוֹפִיעַ לְלֹא סִבָּה.

הַתִּינוֹק מִתְעוֹרֵר מֵהַצִּלְצוּל.

אֲנִי מֵרִים וּמְנַעְנֵעַ אוֹתוֹ
בַּחֲזָרָה אֶל הַשֵּׁנָה  –
עוֹזֵר לוֹ לַחְבֹּץ בְּתוֹכוֹ
אֶת חֲלַב אִמּוֹ לַחֶמְאָה.