זֶה סְתָו כָּזֶה, בּוֹ רוּחַ הוֹלֶכֶת,
מוֹתִירָה אֶת גוּפְךָ בְּעֶרְיַּת-הַשַלֶכֶת.
הִנֵה מֻטָּלוֹת קְלִיפּוֹתֶיךָ,
שוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה…
קוֹל שִירָן, הַמוּשָּר בְּעֲלֶּיךָ,
מִתְרָחֵק אֶל עֹמֶק הַזְמָן,
וּמְנַפְנְפוֹת אֵלֶיךָ מִכְּנַף-הֶעָנָן,
אַהֲבוֹת, וְתִקְווֹת, שֶהָיוּ וְאֵינָן,
הֲתְחָלוֹת, שֶגָוְועוּ טֶרֶם זְמַנָן,
כֹּל מָה שֶפָּרַח, וְנִטְמָן.

בָּעֵת הַזוֹ יֶש דְמָעוֹת בִּקְצֵה-עָיִּן,
וְצַעֲר-הָעוֹלָם מֻנָח עַל עַפְעָף,
הֵן קוֹפְצוֹת, מִתְאֲבְּדוֹת, בְּמוֹרָד-לְחָיָיִם,
אֶלֵיהֶן מִצְטָרְפוֹת חֲבֵרוֹת מִן הָאָף,
וְנֶאֱסֶפֶת אֶל בָּיִּת,
צִפּוֹר-בְּכִי, שֶקוֹלָהּ לֹא נִשְמָע,
וְחֲיִים בָּנוּ עוֹד פִּרְחֵי-אָיִּן,
וּמְקוֹם-קְבוּרָתָם לֹא נוֹדָע.
שְנָתֵנוּ טְרוּפָה, מִתְרָחֶקֶת,
בְּתִקְווֹתֶיהָ, בְּיֵאוּשָהּ,
בְּאֵש-הֶעֲלִים שוּב נִדְלֶקֶת,
נִצַּת-שָנָה חֲדָשָה.