בּוֹאִי תִּתְקָרְבִי,
פָּשׁוּט תִּגְעִי בִּי,
תִּרְאִי כַּמָּה אֲנִי זָקוּק
לְיָדְךָ הַחַמָּה,
לְמַבָּט שֶׁל רֹךְ.

בּוֹאִי תּכָסִי אוֹתִי
בְּרַכּוּתְךָ הָעוֹטֶפֶת,
תִּרְאִי כַּמָּה אֲנִי רוֹעֵד
וּמַרְגִּישׁ בּוֹדֵד
כָּכָה פִּתְאֹם.

בּוֹאִי תֹּאהֲבִי אוֹתִי
כְּמוֹ שֶׁלֹּא עָשְׂתָה זֹאת מִי
שֶׁנִּקְרֵאת אִמִּי
שֶׁמִּפָּנַי אָטְמָה אֶת לִבָּה
וָאֵלַי לְעוֹלָם לֹא חָשָׁה.

בּוֹאִי וְתוֹכִיחִי לִי
כַּמָּה שֶׁמַּגִּיעַ גַּם לִי
מָנָה הֲגוּנָה שֶׁל אַהֲבָה
וּכְמוֹ פֵיָה טוֹבָה,
הֱיִי לִי אֲהוּבָה.