במותי

בְּמוֹתִי לֹא אָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבִי בְּשָׁלוֹם.
לְמַעֲשֶׂה אֶת כָּל חַיַּי אֲנִי מַקְדִּישׁ לֶאֱסֹף כֹּחוֹת וּבְדִידוּת,
אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְהֵאָחֵז בָּאֲדָמָה סְבִיבִי וְלִרְעֹד בְּעַקְשָׁנוּת,
שׁוּב וְשׁוּב לִרְעֹד, כִּמְנַסֶּה לְסַבֵּן מִמֶּנִּי אֶת הַחַיִּים
לְהִמָּלֵט מֵהָרֶחֶם
לַהֲדֹף מֵעָלַי אֶת הָרוּחַ
כְּשֶׁמַּלְאָכִים יָעִירוּ אֶת הַמֵּתִים וְאֶת הָאַהֲבָה
יִטְעוּ לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי עוֹלָם.

חרוזים אילמים

יוֹ,
הַאוּכַל לַהֲפֹךְ חֲרוּזִים לְאִלְּמִים
כְּשֶׁקּוֹל נְדוּדַי בּוֹקֵעַ הַרְחֵק?
מְבַקֵּעַ לַהַט שֶׁל תְּחִלַּת נְעוּרִים
הֲיוּכַל הָאָדָם עִם עַצְמוֹ לְשַׂחֵק?
הֲיוּכְלוּ חֲרוּזַי הַבּוֹכִים דְּיוֹ שָׁחֹר
לֶאֱסֹף אֶת עַצְמָם עַל לֹבֶן הַדַּף
הֲיוּכְלוּ חֲרוּזַי הֵם רַבִּים עַד אֵין סְפֹר
לְהַרְאוֹת לָעוֹלָם זֶה אֶם.סִי עַל הַדַּף!
וּבְלַהַט הָרֶגַע בּוֹקֵעַ הַצְּלִיל
אֶלֶף מִלִּים כְּמוֹ מַפַּץ הַכּוֹכָב
נִקְרַע הֶעָנָן וְאִתּוֹ גַּם מַשִּׁיל
רָאפֶּר עַל דַּף אֶת כֹּבֶד חַיָּיו.