תמתין לשובה

מְהִירָה תִהְיֶה
קְמִילַת הַפְּרָחִים,
מְהִירָה מִדַי.
הַצִפֳּרִִים יַחֲרִִישוּ אָזְנַיַם
בְּצִיוּץ צַוְוחָנִי,
יַמְרִיאוּ הָלְאָה
נַחְשוֹלֵי הַיָם יִגְבְּהוּ מְאֹד
יִגְלְשוּ, יִגְעֲשוּ,
הַשְקִיעָה הַמַרְהִיבָה
תֵעָלֵם כְּלֹא הָיְתָה
אוּלַי 
תַמְתִין לְשוּבָה.
אַף אֶחָד לֹא יַחֲמוֹל
אַפִילוּ הַשָמַיִם יַאֲפִילוּ
מַַַעֲלָה
כְּמוֹ הַיּוֹם,
כְּמוֹ אֶתְמוֹל.

ובאו ימים

וּבָאוּ יָמִים קָשִים
שָבוּעוֹת, חֳדָשִים
וּכְבָר חָלְפָה עוֹנָה
וְהַלֵילוֹת טְרוּפֵי שֵינָה
וְהִיא סְפִינָה
עֲגוּנָה
לֹא נִישֵאת עִם הַרוּחוֹת
לְחוֹף מִבְטָחִים,
אַף לְלֹא הַבְטָחוֹת
שָוְא
וְהַבַּיִת לְלֹא רְבָב
עוֹדוֹ מַמְתִין.