כל כך פגיע
הוּא הִגִּיעַ מִשּׁוּם מָקוֹם. כָּל כָּךְ קָטָן, כָּל
כָּךְ פָּגִיעַ וְלָקַח אוֹתִי בַּשֶּׁבִי. אֲנִי מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ
לְרֶגַע, בּוֹדֵק אוֹתוֹ מֵאָלֶף עַד תָּו, חוֹזֵר, מְשַׁנֶּה, נוֹגֵעַ
פֹּה נוֹגֵעַ שָׁם, הוֹלֵךְ לִישֹׁן אִתּוֹ, חוֹלֵם עָלָיו בַּלַּיְלָה,
מִתְעוֹרֵר אִתּוֹ בַּבֹּקֶר, בּוֹדֵק וּמְשַׁפֵּר וּבוֹדֵק וּמִתְכּוֹנֵן
לַבְּדִיקָה הַבָּאָה…
אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת כּוֹתֵב שׁוּרוֹת אֵלֶּה בִּימֵי
עֲלוּמָיו, מַנְצִיחַ רְגָעִים מַשְׁמָעוּתִים בְּחַיָּיו, נִתְקַל
בָּהֶן אַחֲרֵי שָׁנִים וּמִתְאַמֵּץ לְהִזָּכֵר עַל מִי זֶה נִכְתַּב.
אוּלַי עַל הֻלֶּדֶת בְּנוֹ, אוּלַי עַל כַּלְבָּתוֹ שֶׁהֻפְרְדָה
מֵאִמָּהּ, אוּלַי עַל שִׁיר שֶׁכְּתִיבָתוֹ הִסְתַּיְּמָה

עבר עתיד
עֵינַי מְלַוּוֹת אוֹתָם מִתְרַחֲקִים בִּגְמִישׁוּת
שֶׁל רַקְדָנִים וְנִבְלָעִים בֶּעָבָר. יָדוֹ עַל כְּתֵפָהּ
בְּחִבּוּק קַלִּיל שֶׁמִּשְׁתַּלֵּב בַּהֲלִיכָה הָאָפְיָנִית לָהּ,
כַּף יָמִין מֻפְנֵית אָחוֹרָה, זָוִית קַלָּה בַּמַּרְפֵּק.
גּוּפוֹ תָּמִיר, עַכּוּז שְׁרִירִי מִבַּעַד לְמִכְנְסֵי
הַהִתְעַמְּלוּת. אֲנִי מְמַשֵּׁשׁ מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת שֶׁלִּי
וּמִיָּד פּוֹטֵר אֶת הַמֵּידָע כַּחֲסַר חֲשִׁיבוּת,
מִתְעַלֵּם גַּם מִצֶּבַע הַשֵּׂעָר, מִמָּה שֶׁנִּשְׁאַר.
שֻׁתָּף סָמוּי אֲנִי לָהֶם,
בִּבְשָׂרִי חֲקוּקִים קוֹרוֹת חַיֵּיהֶם, לְאָן מוּעָדוֹת
פְּנֵיהֶם, לְאָן יַגִּיעוּ, לְאָן הִגִּיעוּ, לְאָן הִגַּעְנוּ