הוֹ סִיזִיפוּס
הוֹ סִיזִיפוּס יָקָר
כַּמָּה אָהַבְנוּ אֶת הַפָּנִים הָאֱנוֹשִׁיּוֹת
שֶׁחָשַׂפְתָּ בְּלֵב הַמַּגֵּפָה,
כַּמָּה חָרַדְנוּ עַל הַנִּכּוּר חֲסַר הַפֵּשֶׁר, הַקַּר,
שֶׁל הַזָּר,
אֵיךְ, בְּאֹפֶן פָּרָדוֹכְּסָלִי
הַנְּפִילָה
גָּרְמָה לָנוּ הִתְעַלּוּת
כַּמָּה צִדַּדְנוּ בְּעֶמְדָּתְךָ
מוּל בְּנֵי פְּלֻגְתָּא יְהִירִים
וּבְעוֹד אַתָּה מְגַלְגֵּל אֶת הַסֶּלַע
בִּמְרוֹמֵי הָהָר,
בָּא קֵץ חֲסַר פֵּשֶׁר לְחַיֶּיךָ,
מוּטָל חֲסַר חַיִּים בַּבֹּץ הַקַּר
כַּמָּה אֲנַחְנוּ חֲסֵרִים אוֹתְךָ
הַיּוֹם, דַּוְקָא הַיּוֹם
קָאמִי יָקָר.
אין מה להוסיף על השיר הנכון בזמן הנכון, הנכון שוב ושוב תמיד ונדמה שדווקא עכשיו במיוחד עוד יותר.
והמילים הבונות את השיר שלקוחות משמות היצירות ומתוות הדרל והאופי של הסופר החסר כל כך עכשיו.
תודה רבה אלישבע. אני באמת חושבת שחסר לנו היום קאמי ושמחה שאת מזדהה איתי.
יכולה להבין חנה, את הצורך שלך לבטא תחושה של קיום אבסורדי, או אבסורד קיומי, דווקא בימים אלו.
לפעמים הפילוסופיה מצליחה לנחם, כי במהותה היא בודקת מחדש ערכים ואמיתות, ומזכירה לנו שחוסר הפשר והתוחלת בקיום האנושי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. יכולה להזדהות עם קריאתך למן מורה נבוכים שכזה, כמו קאמי, שדרך יצירותיו אנו נחשפים לאבסורד של קיומנו.
כבני אדם, יצורי אנוש, אנו מחפשים תשובות לשאלות קיומיות כבדות משקל, שקשורות לאתיקה, אבל בעולם שהוא פוסט הומניסטי, כפי שהוא שבא לידי ביטוי ביצירותיו של קאמי, עלינו להשלים כנראה עם מציאות שנגזרת מקודים שחורגים ממעולם הומניסטי.
אוהבת את אי הנחת שעולה מהשיר, את הכמיהה לעולם ששב לעמוד על כנו.
תודה רבה אילנה על דברייך המעניינים!