close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • שני חברים – גבריאל מוקד ושלמה אבינרי

    מערכת | הומאז' | התפרסם ב - 03.12.23

    שיחה בין לילי פרי וגבריאל מוקד על  הקשר בין שני החברים.

    לילי: שניכם (גביראל מוקד ושלמה אבינרי) למדתם בגימנסיה שלווה שהיתה סמוכה לשדרות בן גוריון בתל אביב, נכון?

    מוקד: כן, סמוכה לשדרות בן גוריון. זה היה בית ספר מאוד כזה פתוח. המנהל היה מורדכי וילנסקי. הוא היה משהו מאוד הומניסטי, וילנסקי והוא החזיק גם מגמות הומניות בין כותלי המקום. אני קפצתי כיתה. מכיתה ח' שליש שני לכיתה ט' שליש שלישי.

    עד היום אני רואה זאת כאחד מההישגים של חיי.

    לילי: אני רוצה לשאול על לימודי הלטינית דווקא. זה נכון שבבית הספר הזה לימדו לטינית?

    מוקד: כן. זה אחד משני בתי ספר יחידים בארץ שלימדו בו לטינית. השני, היה הגימנסיה העברית רחביה בירושלים. שנינו היינו תלמידים מצטיינים בלטינית, שלמה ואני. ובכלל, היינו שני תלמידים מולכים את הכיתה. זאת היתה כיתה הומנית מאוד חזקה שם. שנינו היינו מולכים ככה. התחרנו בציונים. אני קיבלתי כמעט הכול טוב מאוד וארבעה מצוינים; ושלמה קיבל שלושה מצוינים ויותר טוב מאוד. או להפך. אני לא זוכר.

    לילי: משעשע.

    מוקד: היה דבר נורא מצחיק. אני בגיל שלוש-עשרה, כשנכנסתי לשם, לגימנסיה הזאת, הייתי נראה כבן אחת-עשרה. לכל היותר.

    והוא? הוא בגיל שלוש-עשרה נראה כבן שמונה-עשרה. כמינסטר.

    לילי: אבל גבריאל זה בגלל שגדלת את שנותיך הקובעות, הקטנטנות, בגטו.

    מוקד: יכול להיות, יכול להיות. אני לא אומר שלא.

    לילי: הבנתי את פער גדילה בין שניכם. איפה גדל אבינרי? הוא נולד בארץ?

    מוקד: אבינרי בא מפולין אך הגיע לפני מלחמת העולם.

    לילי: אה, אז הוא קפץ על השואה?

    מוקד: כן, הוא לא היה בימי השואה. זאת היתה כיתה נורא חזקה בגימנסיה שלווה. אבל היינו שני תלמידים מולכים גם שם. התחרנו על למי יש יותר מצוינים לעומת הטוב מאודיים. חחחה.

    אני והוא ידענו היטב לטינית.

    לילי: נהדר, זה נשמע כמעט רומנטי.

    מוקד: היה לנו גם את החוג ליוונית עתיקה שהשתתפנו בו.

    לילי: יוונית עתיקה זה מצוין בעת ההיא.

    מוקד: ובכל זאת, היה ניגוד בנינו במראה. אני הייתי ילד צנום והוא, שלמה, בגיל שלוש-עשרה כמיסטר.

    לילי: היתה קנאה? היתה קנאה בינכם או רק תחרות?

    גביראל: היינו ילדים. זאת היתה תחרות ידידותית, חברית.

    לילי: נהדר. נהדר.

    מוקד: חחה, כן. הוא נראה בן שמונה-עשרה ואני בן אחת-עשרה והיינו בערך באותו הגיל. הוא נראה כמינסטר כבר אז.

    אני הייתי בדור הקומוניסטי אז והוא היה בתנועת נוער של מפא"י. ואחרי זה הוא היה מנכ"ל משרד החוץ (ממשלת רבין הראשונה). לדעתי, אם היה ממשיך בקריירה מדינית לצד קריירה אקדמית, הוא היה יכול להיות ראש ממשלה בקלות. בקלי קלות. כולם העריכו אותו במפא"י. השם המקורי שלו, בגולה, היה וינר ((Wiener אך הוא קרא לעצמו אבינרי.

    לילי: והוא היה מאוד ממלכתי, נכון?

    מוקד: כן, הוא היה בצד מפא"י, סוציאל דמוקרט. אבל, סוציאל דמוקרט מאוד ממלכתי. אלא מה, הוא תמך יותר במשה שרת ופנחס לבון מול בן גוריון. לכן, בן גוריון כבר לא קידם אותו. היתה תחרות גדולה בין פנחס לבון וגם שרת ובן גוריון. הוא לא היה בצד בן גוריון ולכן לא קידמו אותו כל כך שם. בכל זאת היה איש צוות צעירה של מפא"י.

    לילי: היית למשל, בחתונה שלו?

    מוקד: לא. אחרי הגימנסיה לא כל כך התראנו. היינו חברים קרובים בבית הספר. אחרי זה, פעם בשנה דיברנו בטלפון והתראנו לפעמים. אני הייתי באותה תקופה, שמאל קיצוני והוא  היה מפא"י.

    לילי: ובכל זאת, לכל אחד היתה דעה טובה על האחר?

    מוקד: הוא היה סקולאר (למדן). גם אני סקולאר. הוא היה סקולאר גדול מאוד. הוא היה מהמומחים הגדולים בעולם לפילוסופיה של מרקס והגל. הספרים שלו תורגמו לארבעים לשונות.

    מוקד: לא התראנו כל כך. אבל מדי פעם הוא היה מטלפן לי ואני הייתי מצלצל לו. היינו מודעים זה לקיומו של זה. היינו שנינו באותו הגיל. הגענו מגיל שלוש-עשרה לגיל תשעים.

    מוקד: הוא היה נראה מכובד ממני. נראה כבן שמונה-עשרה לעומת אני שהייתי נראה כבגיל אחד-עשרה. הוא מאוד הוקיר אותי ואני מאוד הוקרתי אותו. היינו מתחרים בציונים. אם אני קיבלתי הכול טוב מאוד בתעודה, אבל גם ארבעה מצוינים, או שלושה; הוא קיבל עוד יותר טוב מאוד ומצוין אחד פחות. או להפך, לא זוכר.

    מוקד: שלווה היה בית ספר מאוד הומני. אולי גם ככה תיכון חדש. אבל תיכון חדש היה מפלגתי. מאוד. מאוד קשור עם מפלגת מפ"ם. שלווה לא, שלווה היה פתוח לגמרי ואני אציין לזכותו של המנהל, מורדכי וילנסקי.

    מוקד: היינו בקשר כל הזמן קצת. לפני שלושה חודשים הוא צלצל אליי באיזה עניין. חשבתי שהוא יחזיק מעמד עד גיל מאה.

    לילי: הוא היה בריא?

    מוקד: הוא הגיע לגיל תשעים במלוא חושיו. הוא פרסם ספרים ותרגומים להרבה שפות בעולם, של הספרים שלו ומאמרים שלו, על הגל ועל מרקס. הוא היה מוכרח להיות בריא.

    לילי: כן, זה הגיוני.

    מוקד: היו לנו וויכוחים כאלה, על מרקס והגל. ויכוחים נפלאים. אבל לאחרונה ראיתי אותו לעיתים יותר נדירות. מדי פעם הייתי מתקשר אליו ומדי פעם הוא אליי. לא הרבה. היינו שומרים על קשר של הערכה הדדית.

    לילי: כן, זה נשמע טוב.

    מוקד: היה עוד דבר. שאני הוצאתי לאור, עוד בגימנסיה, עיתון תלמידים ראשון בארץ בדפוס בשם צופר. צופר כמו חצוצרה. אבל מה, אבינרי השתתף בו.

    לילי: הוא עזר לך בזה?

    מוקד: תדגישי בבקשה שגימנסיית שלווה היה בית ספר הכי חופשי בתל אביב. לימדו לטינית, דברים מיוחדים והיה חוג ביוונית עתיקה. כזה חוג היה משהו מאוד מיוחד. ואני שמחתי להיות שם.

    מערכת

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    שני שירי צבים

    דפנה חיימוביץ'
    הצב יואב צָב אֶחָד וּשְׁמוֹ יוֹאָב רָצָה לְטַיֵּל לְבַד. עַל שִׁרְיוֹן...

    חכו קצת עם המוות

    שי מרקוביץ'
    על פי נתוני מכון “גאלופ”, הרבה יותר אמריקאים מבקרים בספריות מאשר...

    מגפות

    שולמית חוה הלוי
    אֶבְלִי שָׁב בֶּאֱלוּל אֵינוֹ מַנִּיחַ  כְּמוֹ לֹא כְּבַשְׁתִּיו כְּמוֹ לֹא גֵּרַשְׁתִּיו...
    דילוג לתוכן