close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • רכב פתאומי

    ערן צלגוב | סיפורים | התפרסם ב - 28.12.20

    איזה יום אחד אתה, בדיוק כפי שככה אתה: נע ולא נח, כך ולא כך אבל מוכרח לחפש תירוץ לקיום, כמו מעין חוט או קצה קצהו של כזה לסיבה להמשיך את היום, כמו החוט הקשור לַבלון האדום, אדום אדום כמו בסרט ההוא כשהיית רק ילד, ילד עם חלום, אז אולי עדיף עפיפון, עפיפון ולו חוט, חוט שיש למשוך ולא להרפות, למשוך ולא להרפות, ואז להרפות, להרפות באחת, בשביל הסיפוק, בשביל הקיום, בשביל התירוץ, תירוץ שיתן סיבה להמשיך את המירוץ, את המירוץ שסופו ידוע, תירוץ למשוך הלאה את היום ולא לסגור אותו מאחוריךָ באיזה חדר עלוב ושכר דירה מוגזם ועבודה-לא-מספקת ולא-אישה שלא-נותנת ולא-ילדים חסרי-מנוח, ואז הנה תוך שאתה מתעדכן בפלאפון על החדשות האחרונות, שלא ישנו ולא ישתנו, חדשות על אותן תוכניות שלום ואותן ההכנות למלחמה אתה נתקל פתע פתאום באיזו אישה צעירה, נערה אולי יהיה זה מדייק יותר לומר, אחת שעצרה להתכופף בו ברגע, ואתה בדיוק ברגע בו התכופפה זו לקשור שרוכים, כלומר ממש כשהתכופפה, שזה מאד התכופפה, מאד לקשור שרוכים, נתקעת בה, וככה פתאום נעמדה והיא מסתבר דווקא ילדה, פחות נערה ויותר ילדה, אבל יפה מאוד דווקא, ואתה בטוח שאתה מכיר אותה אבל היא באמת צעירה, מדי אפילו בשבילך, אפילו בתקופה זו, האחרונה כל כך של בדידות כל כך, אפילו ממש ברגע זה שאין לך תוכניות ואתה בלי מחויבות למוסר או היענות למוסרות אחרות, והיא יפה, אולי יפה מדי יגידו, ואתה חצי מתנצל וחצי בוהה ואולי יותר מכך, מתמקד בתפר המכנס ובהתמתחות השריר שמתחת לחולצה, ומבטך ממשיך לקו צוואר שמבעד לחולצה אל סנטר ועיניים, ואז אתה רואה — , כן רואה ממש איך היא מסתכלת עליךָ, ממש כמו שלא האמנת שיסתכלו עליךָ ילדות יפות, היא מסתכלת עליךָ כאילו עשית את זה בכוונה, את כל הנתקעתי הזה וה״בטעות סליחה”, אבל באמת שלא, והיא מסתכלת כמו היית אחד סוטה כזה שנטפל לילדות, ולא, זה לא אתה, לא סוטה ולא נטפל, סתם אתה, אתה שכמעט מוריד מבט ומתחיל וממשיך בצעד ואז היא, כלומר היא זו שמאחורי היפה ההיא מזהה אותך, היא אימה של הילדה היפה, והיא האם היא האחת שהיית מאוהב בה בגיל שש-עשרה, אולי מאוהב זו מילה קשה מדי, נאמר כמו שהיית אתה מתקשה מדי כל פעם כשהיית חושב עליה כשהיית שעות לבד כששמעת מוזיקה באוזניות, כיבית אורות והיד שלך היתה על אוטומט, נגיד כמו בוכנה או כמו סולו הגיטרה הארוך ההוא של גילמור, ויש לה עדיין לָהיא את החיוך ההוא ונקודת החן בזוית העין, אבל היא מה זה הזדקנה, לא היית מסתכל עליה שוב, בטח לא כמו שהסתכלת לפני רגע על הבת שלה, והיא אומרת אתה, ואתה מהנהן כן ומושך אל מה איתך, והיא מחזירה לך ב-ואיתך מה איתך ואתה אומר וואלה, וזורק ככה בקלות רבה מדי לא השתנית, ויש איזה סומק שעולה בך מבושת השקר הגס ובה מהחנופה הכל כך ברורה, שאז היתה רקדנית תמירה וחיננית והיום לא בדיוק ממש ככה, ואתה שואל ומסתכל בחצי העין בבתה שבדיוק מתכופפת שוב לנעל השנייה והכל כמעט ונחשף, זאת אחותך או בתך חחח, מפריח קלישאה, ומתלבט אם להוסיף ולומר שהיא הזכירה לך אותה לאורך כל המבט, אבל במקום זאת אתה רק מגרד בקצה אפך והיא מצחקקת ולרגע אחד כמעט היא שוב אותה אחת ואומרת כן וּשְׁמה…. וזה לא מעניין שמה כי אתה עדיין נעול על התנועות של אצבעות ידיה של הצעירה שכל כך רצית לדמיין עד לפני כמה דקות בודדות מפירות את בדידותך אבל עכשיו, עכשיו ממש, אתה מרגיש איך הכל חלף, ואיך בתנועות ידיה הזריזות, כמו בכישוף אכזר, אתה הופך זקן מרגע לרגע, זקן מכדי להביט בה בכלל, לַזָקן שפעם היו לו נעורים, יכולת, אפשרות לאהבה, ועכשיו הוא מתבונן ומסתכל ויודע שכבר אין, כי כשהיא, אותה ילדה-נערה-אישה תסיים עם הקשירה, אז לא תוכל להתיר את הקשר שנקשר בחזך, ותדע מעכשיו מועקה, תהיה איש זקן, תהיה אשמאי שבוהה בנערות כמוה, אז בטרם עוד רגע וזו תעלה ותתגלה מחדש בכל הדרה הגבעולי, ובלי לשמוע את אמה שואלת ומציעה שאולי נקבע לקפה, אתה פשוט מתחיל ללכת, יורד את המדרכה אל הכביש מבלי להביט אחור, נמנע ולא נופל במלכודת הזמן והזקנה, לא מזדקן, לא נותן לזמן לשלוט בך, לא להיות זקן, ולא אפילו לרגע, כי לו לאותו זקן יש רק לא בחייו, ולך? אתה רוצה עוד כן, ואתה ממשיך הלאה, ממשיך בחייך, ממשיך, וכך מבלי להסתכל ימין ושמאל, יורד את המדרכת, מתוך כוונה ברורה ומדויקת כך, ממש כך לחצות את הכביש, נמנע מהבלתי נמנע, חומק מהזִקנה – – ונדרס.

    ערן צלגוב

    משורר, מתרגם, עורך, חבר-מייסד בהוצאת "רעב" ופעיל חברתי. חתן פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם (תשע"ה) על ספר ביכוריו "בחירות" (פרדס, 2013). ספרו השני "גם החתול: שירבוטים" ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2016. תרגומו ליצירתו של דילן תומס "בְּצל חורש חלב" ראה אור בהוצאת שוקן בשנת 2016. בשנת 2019 יצא ספר שיריו השלישי "פרו[ט]זה", אף הוא בהוצאת פרדס.

    מה דעתכם?

    • 1
    • 0
    • 1
    • 9
    • 4

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    “היכול אוכל כאשת לוט, שהפכה לנציב מלח, להוסיף ולחיות מעבר למה שעיניי רואות?”

    מערכת סלונט
    אלבר ממי, הסופר והסוציולוג הצרפתי תוניסאי יהודי, שהביע ביקורת בלתי מתפשרת...

    סה לה וי

    שי מרקוביץ'
    בשבוע שעבר הוכרז שמו של חתן פרס גונקור, הפרס הספרותי החשוב...

    סַנְסְקְרִיט

    עדינה בן חנן
    מִבֵּין הַשָּׂפוֹת שֶׁעַל צַג הַמַּחְשֵׁב אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּסַנְסְקְרִיט,שָׂפָה שֶׁל נְזִירִים בּוּדְהִיסְטִיםאֲשֶׁר...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית