עַל גַּג מְנֻפָּץ 

שׁוֹכֵב עַל גְּחוֹנוֹ 

בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית צְרָכָיו 

שָׁעוֹת רַבּוֹת לְלֹא נִיעַ 

עַיִן אַחַת עֲצוּמָה

הַשְּׁנִיָּה צְמוּדָה 

לְכַוֶּנֶת רוֹבֵה הַצַּלָּפִים 

מִתְגַּעְגֵּעַ אֶל הַבַּיִת בַּכְּפָר

לְרֵיחַ הַפִּתָּה בַּטַּבּוּן

לְהֶבֶל פִּי אִמּוֹ הַזְּקֵנָה,

נֶאֱנָח מַחֲלִיף בֵּין עֵינָיו 

פְּקֻדַּת הַיְרִי מַפְתִּיעָה

הוּא סוֹחֵט אֶת 

הַהֶדֶק בִּמְהִירוּת

אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַפְּגִיעָה

רוֹאֶה מֵרָחוֹק 

חַיָּל נוֹפֵל.

הָרַג אֶת אָחִי.

{מתוך ספר השירה "אוֹטְהוֹן"/הוצאת הקיבוץ המאוחד {עורכת: מִיא שם־אור}; 2017}