הלילה

הַלַּיְלָה הָלַכְתִּי לָצוּד כּוֹכְבֵי יַסְמִין, לְהִתְעַכֵּב לְרֶגַע תַּחַת מִטְרִיַּת הַבֹּשֶׂם. לִהְיוֹת שׁוּב (לְרֶגַע) אוֹתָהּ יַלְדָּה, קוֹטֶפֶת בִּזְהִירוּת עֲנָפִים דַּקִּים מְנַסָּה לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַכּוֹכָבִים. מַאֲמִינָה שֶׁתּוּכַל לֶאֱסֹף. הַבַּיְתָה.

דיוקן עצמי

מִישֶׁהוּ נִגֵּב אֶת הָאָבָק
מֵהַתְּמוּנָה בְּסָלוֹן חַיַּי

עֵינַי נִצְבְּעוּ בְּחֶדְוַת הַסָּגֹל
שֶׁפַּעַם מֵרִיחַ מַרְוָה
וּפַעַם רוֹזְמָרִין
וּפַעַם מְמַלֵּא אֶת פִּי לָבֶנְדֵּר

וְעַל הַיָּרֹק עוֹד לֹא סִפַּרְתִּי לְךָ
וְגַם עַל זָוִית הַשִּׁבֹּלֶת הַמְּדַיֶּקֶת אֶת עַצְמָהּ
וְכָל עָלֶה נָע בִּרְעִידוֹת מֵיתָר דַּקּוֹת

אֲבָל זוֹ רַק דֻּגְמָה,
כְּמוֹ קְצֵה תַּחֲרָה רְקוּמָה בַּיָּד

אִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְמַשֵּׁשׁ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
אוֹ לְהַעֲבִיר יָד מְרַפְרֶפֶת עַל שְׂפָתַי