שני הזוכים בפרס נובל לספרות לשנת 2018 ו-2019 מעוררים גינויים בשל השקפותיהם הפוליטיות

החלטת האקדמיה המלכותית השבדית להעניק את פרס נובל לספרות לשנת 2019 לסופר האוסטרי פטר הנדקה בשבוע שעבר מעוררת סערה של ממש בעולם הספרות וגם מחוצה לו. אנשי ספרות ואישי ציבור לא מעטים מכנים את ההחלטה “מבישה.”

הנדקה (77) היה אחד מאנשי הרוח הבודדים במערב אשר נקט עמדה בעד הסרבים בעת מלחמת האזרחים שפרצה לאחר התפרקות יוגוסלביה בשנות ה-90, ובשל כך זכה לגינויים רבים. גינויים אלה התגברו לאחר שהשתתף ב-2006 בהלווייתו של מנהיג סרביה במהלך המלחמה, סלובודן מילושביץ, ואף נשא בה הספד. מילושביץ נעצר בתום המלחמה והועמד למשפט בפני בית הדין הבינלאומי בהאג בשל חלקו במדיניות הטיהור האתני של המוסלמים בארצו. הוא מת בזמן שמשפטו עדיין התנהל.

בעקבות תמיכתו במילושביץ והתעלמותו מהטבח במוסלמים במלחמה, זכה הנדקה לביקורת בינלאומית נוקבת. בשנת 2006 הוסרה מועמדותו לקבלת פרס היינריך היינה היוקרתי המוענק על ידי העיר דיסלדורף בגרמניה; התיאטרון הצרפתי ה”קומדי פרנסז” ביטל את העלאת מחזהו, וסלמן רושדי כינה אותו “אידיוט בינלאומי.”

מאז ועד עתה לא מסר הנדקה הסבר מנומק לתמיכתו במילושביץ.

גם בחירתה של הסופרת הפולנייה אולגה טוקרצ’וק לכלת פרס נובל לשנת 2018 לא עברה בשקט. אמצעי התקשורת הפרו-ממשלתיים ואתרי האינטרנט בפולין הרעיפו עליה גידופים: “בוגדת,” “אנטי פולנייה,” “יורקת על פולין” ואפילו “מלכת המיינסטרים” ר”ל.

מסכת הגידופים הזו הפכה לנחלת חלקה של טוקרצ’וק, שהיא גם פעילה פוליטית, על כי אינה מהססת לנבור בעברה הכואב והחשוך של פולין ושל היהודים שחיו בה. החוגים השמרניים במדינה לא אוהבים זאת, בלשון המעטה.

ההודעה על הזכייה בפרס תפסה את טוקרצ’וק בגרמניה, במהלך סיבוב קידום מכירות בינלאומי לספרה החדש. במהלך מסיבת עיתונאים מאולתרת בעיר בילפילד אמרה טוקרצ’וק כי היא מקדישה את הפרס לעם הפולני. “בעוד ימים מספר יתקיימו בארצנו בחירות חשובות מאין כמותן,” הוסיפה. “תוצאותיהן עשויות לשנות את עתיד ארצנו. הייתי רוצה לומר לידידיי בפולין: בואו נצביע נכון, בעד הדמוקרטיה.”

בתוך כך, גם האקדמיה המלכותית השבדית כשלעצמה חוטפת קיתונות של רותחין. רק כמה ימים לפני ההכרזה על הזוכים לשנת 2018 ו-2019, ולאחר שבשנה שעברה הוחלט שלא להעניק את הפרס עקב הסקנדל הגדול על הדלפות מתוך דיוני הוועדה ועל הטרדות מיניות, הודיעה האקדמיה כי תשנה מן היסוד את מדיניותה בבואה לבחור במועמדים לפרס, וכי מעתה השיקולים שלה יהיו מגוונים יותר: פחות גברים ופחות אירופאים. והנה, זמן קצר לאחר הצהרתה זו, היא בוחרת בשני סופרים ממרכז אירופה.