close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • סיפורה של פרה

    תומר קאופמן | סיפורים | התפרסם ב - 04.02.18

    במרעה הירוק, במקום רחוק רחוק, חיה לה בשלווה ובשקט פרה

    מדליקה, פרה מהממת. העלתה היא גרה, גם בטוב גם ברע, וכולם

    שם ידעו שהיא אחלה פרה.

    יום אחד הגיעו לבקר מרחוק שלוש חסידות מלאות חן ושחוק.

    “מה קורה, פרה?” השלוש קראו לפתע, הפרה הסתובבה ולא חשבה

    שהן עושות לה איזה קטע. אך פתאום משום מקום, בלי שום איתות

    ואזהרה, הן צחקו לה בפנים ואמרו לה, “מותק, סחטיין על הגזרה.”

    הפרה מעולם לא הייתה חסידה גדולה של חסידות, אבל היא לא

    האמינה שהן יכולות להיות כל כך רעות. היא רצתה לענות ולשמור

    על הפאסון, אך החסידות התעופפו והיא נותרה עם המילים בגרון.

    מאותו רגע הפרה קיבלה הלם, ודמעות עגולות וגדולות נזלו

    מעיניה בזרם. “את לא שמנה,” אמר לה החזיר הוורוד, אבל היא

    ענתה שעליה כבר אי אפשר לעבוד. “אני חייבת לרזות!” היא קיבלה

    החלטה, ולא היה נראה שמישהו ישנה את דעתה. היא התחילה

    לצום והפסיקה לאכול, ופתאום איזה פלא, היא רזה כמו מכחול.

    הפרה הרזה הפכה מרוצה ורצתה להראות לחסידות שהיא

    כבר לא סתם קציצה. אך בדרכה להשוויץ בפני החסידות, היא

    החלה להרגיש תחושות לא כל כך טובות. זה מין חולשה, אוושה,

    היא כנראה צריכה חופשה. לאחר כמה דקות התאוששה. כשחזרה

    למרעה כדי להיניק את עגליה, היא נחרדה לגלות דבר מזעזע.

    לא נותרה לה טיפת חלב בתוך העטינים וכל עגליה נותרו רעבים

    וצמאים. משהו פה לא הגיוני, לא מסתדר, היא חשבה, היא שאלה

    את עצמה: מה? אך לא מצאה תשובה.

    היא הלכה לנהר כדי לשתות מעט ולהתרענן, להחזיר לעצמה

    אנרגיה ואת מצב הרוח לתקן.

    אך כשהביטה בהשתקפותה במים הצלולים, ראתה מולה פרה

    חיוורת מלאת קמטים.

    פתאום היא הבינה, פתאום נפל האסימון, הגורם לכל הצרות

    הוא רק הרזון. הרזון הנורא אשר גזרה על עצמה, כשניסתה

    לחסידות להיות דומה.

    הפרה קיוותה שלא מאוחר מדי ושאת המצב אפשר עוד לתקן,

    וחזרה לאכול רגיל ואת הקלוריות לאזן.

    עברו כמה ימים והפרה חזרה לעניינים, אך לפתע חזרו גם

    שלוש החסידות הטיפשות שאצלן כידוע, אין “פרות קדושות.”

    “פרה פרה, לא תזיק לך קצת שמירה!” אמרו החסידות, וציפו

    שהפרה תתחיל עוד פעם לבכות. אך הפרה הביטה בהן בעוצמה

    ולא אמרה דבר, לידה נעמדו כל עגליה ובעלה הפר. “אולי אני

    מעט תפוחה, אבל אני לא מעליבה כדי להיות שמחה,” אמרה הפרה

    בראש מורם. הביטחון של השלוש בן רגע נעלם. הן התעופפו משם

    במהרה, ולכולם היה ברור שהמנצחת הפעם הייתה הפרה.

    מאז אותו מקרה המרעה הרבה יותר רגוע, החיות נחמדות ויש

    ריב רק פעם בשבוע.

    והפרה המדליקה והמהממת למדה להיות שמחה שהיא עצמה,

    ולא אף אחת אחרת. כי על רגל אחת, וזה ברור לכולם, לא כל

    חסידה היא חסידת אומות עולם.

    תומר קאופמן

    סטודנט לקולנוע מירושלים, קובץ סיפורים קצרים שלו, "מאפייה ושמה תשוקה", עומד לצאת בהוצאת "ניב ספרים". סיפוריו התפרסמו בעיתון "במחנה" והינו אחד מהזוכים בתחרות הסיפורים של סטימצקי.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 4
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    מסוגנן ומזוויע

    שי מרקוביץ'
    הגרסה החדשה של “בית קברות לחיות שעשועים” על פי סטיבן קינג...

    נעים להכיר, תפארת חקק

    מאת: אבי גרוסברד
    רבקה תפארת – שם עט. רבקה- תפארת חקק היא משוררת וסופרת...

    הפרס של דור שלם

    הרצל ובלפור חקק
    חתן פרס ישראל שמואל מורה הלך לעולמו ערב ראש השנה. על...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית