סומק של הנשים, סומק של מחזורי השירים
חותמת בדרכון הגוף, רוני סומק, זמורה – מוציאים לאור, 93 עמודים, 88 שקלים, המחיר המודפס על הספר לפני הנחה.
לפני שאפצח כאן בביקורת על ספרו החדש של רוני סומק "חותמת בדרכון הגוף", אכתוב כאן כמה אמיתות פואטיות באשר למשורר אהוב זה. סומק הוא לא רק המשורר הפופולארי ביותר בספרות העברית החי כיום, אלא גם משורר מגובש השומר על איכות שירתו במשך שנים. הוא פיתח נוסח שירי טבעי לו שהשפיע על משוררות ומשוררים רבים ובמרכזו פואטיקת הדימוי שירש ממורו ורבו יהודה עמיחי. זאת טכניקה שירית שבה דימוי עולה על דימוי ונוצר כך שיר מורכב, בדרך כלל קצר, מעניין ומרגש ביותר. יתר על כן, סומק, להבדיל מעמיחי, הוא משורר של תדמיות תרבותיות. סמלי תרבות מג'וני וייסמילר, דרך הקאובוי של מרלבורו ועד דיוויד בואי, אלה חלק אינהרנטי מהשפה הפואטית שלו. יוצא אפוא שהוא משורר העומד על התפר שבין מודרניזם לפוסט מודרניזם. סומק הוא גם ידיד הציירים ואמן רושם ומצייר בעצמו, זה ניכר בשירים, באיורים ובעטיפות של הספרים האחרונים, ואי אפשר לעולם לשכוח את שלושת ספריו הראשונים בהוצאת מסדה בעריכת המשורר אמיר גלבֹּע: "גולֶה", "סולו" ו"אספלט".
אבל כל זה הוא הֶעָבָר. מה באשר לַהווה. בספריו החדשים של סומק אני מוצא כל הזמן חיפוש למרות שכבר הגיע למלוא בשלותו הפואטית כמשורר מקצוען, אקדוחן ותיק, כמאמר העורך המיתולוגי פרופ' גבריאל מוקד, סומק סקרן, סומק רָעֵב, סומק ממשיך לחפש. אחרי שכבר הוכרז כמשורר נוסחתי מובהק שקל לזהות שיר משלו או השפעה שלו, הוא לא מוותר לעצמו ומבקש להשתנות ולהישאר הוא עצמו. באחד מספרי השירה האחרונים שלו "כל כך הרבה אלוהים" היה זה דיאלוג עם האל שלא ראיתי תכופות בספרים הקודמים וכאן, בספר הזה, הגיוון גדול עוד יותר.
מקובל לחשוב, כיוון שסומק הוא חיה נדירה, פשוט איש מאוד נחמד, דבר נדיר בקרב משוררים נרקיסיים המרוכזים בעצמם, אז כולם חושבים כי גם שירתו תתנחמד, אך היא לא. יש לו בשירתו הרבה דימויים קשים של אנקול, של איטליז, של בשר, דברים שלא קל לעכל ויש לו גם חשבונות בשירים. מי שעלה על כך שהוא נחמד, אבל השירים יכולים להיות נוקבים ביותר, נושאי שדות סמנטיים קשים, בעבר, הוא הסופר והמשורר, צביקה ניר, שכתב בשעתו את הדברים בעבודה אקדמית על סומק, וזה נכון. בואו תראו עד כמה הוא יכול להיות מתחשבן ובצדק וגם לא נחמד בשירים, בשיר הפותח את הספר, הנקרא "מצוות כיבוד אם":
מצוות כיבוד אםֵ: "את סיכת הגיטרה שנתנה לי אִמי / כמה ימים לפני מותה נעצתי / בְּדש ז'קט שקניתי במוֹנפּליֶה בחנות / שרוב בגדיה נתפרו ברוחו של דון קורלֵיאונֶה. / והיה אחד שלא התאפק / ואמר: אין אישה עיראקית, שגדלה / על מיתרי העוּד של פריד אל-אטרש / מבינה פתאום בגיבּסון של אלביס פּרסלי? / במוחי שהחל אז להיסחט כהדק / נדרכה המחשבה, שאִם / באותה חנות גנגסטרים / היו מוכרים גם אקדחים / הייתי קונה אחד / ומבזבּז עליו כדור".
אפילו השם של הספר הזה "חותמת בדרכון הגוף" יש בו משהו פיזי וקשה עם האיור של סומק שבמרכזו גיבורו התרבותי מוחמד עלי, המוזכר לא אחת בשיריו ולא רק בספר הזה. סומק הוא משורר פמיניסטי מובהק בספר הזה. יש כאן שלושה שערים יוצאים מן הכלל תחת הכותרות המוצלחות: "שבע קריאות פמיניסטיות בתנ"ך", ועוד יותר חזק "מונולוגים ממרתף נשים מוכות" ובנוסף שער בשם "דבר החיילות האסירות ודבר מפקדת אגף א' בכלא 400", שני האחרונים הם מעין רֶדִי מייד אמנותי פוסטמודרני של קולות ששמע ומראות שראה.
תמיד ידעתי כי סומק מעבר להיותו משורר מערבי הוא גם משורר חברתי מובהק עוד משירים ידועים כמו "קו העוני", או "שיר פטריוטי", אבל סומק פמיניסטי כזה לא ראיתי. זה פמיניזם של סומק. זה סומק כפי שהוא בלי שיבקש להתנחמד כלפי הבון טון המגדרי העכשווי, אלא משורר שיוצק את האמת שלו בשפתו הגברית, הקשוחה והאוהבת. הוא יכול להיות רק הוא ולא עלה נידף חיווריין שילך שבי אחרי האופנות החולפות. הנה שתי דוגמאות מצוינות. השיר הראשון נקרא "רחב" כי כל שירי המחזור נושאים שמות נשים מן התנ"ך, ואילו האחר ממרתף הנשים המוכות, אלה שירים ללא שם כיאה וכַנכון, רק ראשי תיבות "א"א" הוא נקרא וכך גם שמות השירים האחרים במחזור. זה הספר שבו רוני סומק כגבר מוטרד יותר מכול ממעמד האישה בעולם.
רחב: "כמה חכם היה הסופר / שקרא לי זונה, / וכמה בתולה הייתה המורה / שאמרה לכם שאני מוכרת מזונות. // זונה זה על כל הקופה, / ומוכרת מזונות זה לא סחורה".
א"א: "חשבתי שאהיה כאן האשכנזייה היחידה. / תמיד אמרו לי שבּוקסים נולדו במרוקו, / סטירות על גדות החידקל / ושבעיטות חזקות כמו אבנים מהפירמידות. // אז לכו לעזאזל כל מספרי הסיפורים / ובואו לראות תפרים מעל פיות / המדברים בַּשפה שבה דוסטויבסקי כתב / את 'החטא ועונשו'".
תוכלו למצוא כאן כאמור סומק איכותי ומגֻוון, סומק העוסק למשל, מֵעֵבֶר לנשים, באחֵר ובמיוחד, לדוגמה אנשים עם צרכים מיוחדים בשער שנתייחד לזה, וגם את סומק הוותיק והמוכּר השואל שאלות חברתיות על עוני ושוויון הזדמנויות ושוויון בנטל בשער הנושא את הכותרת "בזיעת הפשע נאכל לחם (דפים תלושים מיומנו של מדריך חבורת רחוב)" וסומק בעברו אכן היה מדריך שכזה. זה סומק לא מתחבא, סומק מאוד קרוב לביוגרפי ולבשר, סומק של מחזורי שירים ולא של שיר בודד בהכרח. השער הזה הזכיר לי את אהבתי לסופר הפנטסיה הרלן אליסון, סופר אמריקני ממוצא יהודי, שגם כתב ספר בעקבות היותו מעין חוקר-משתתף של חבורות נוער על גבול הפשע בניו יורק.
ועם זאת, אולי כדאי לסיים את הרשימה הזאת, שהיא התבוננות בעוד תחנת ביניים בקריירה המפוארת של סומק כמשורר, בשיר פמיניסטי על אישה, יפֶה ביותר, שהלחין נהדר המשורר והמלחין דוד ברבי בקצב הבלוז המתאים כל כך למילות השיר הספציפי הזה ובכלל לפואטיקה של סומק שיש בה מהטום-וייטסיוּת האהובה, שיר שנקרא "פרח לב האספלט" המהדהד את סיפור הילדים התמים "פרח לב הזהב" מחד גיסא, אבל אולי גם את ספרו השלישי של המשורר "אספלט" מאידך גיסא, כי אחרי הכול סומק היה ונותר, בדומה למאיר ויזלטיר, משורר מובהק של נוף אורבאני, רואה בחריצי המדרכה מקרוב, דברים שאנחנו לא רואים.
פרח לב האספלט: "'רקפת,' אני אומר למישהי / שפעם באה מרחוק וגרה קומה מתחתיי בְּעיר / שהשליכה מכְּתֵפה את כל מעילֵי החוק. / 'רקפת, התפתי לַוורוד / ושִׁכחי את הסלע שיעץ לך לא למרוד. / בַּמקום הזה הֲיי גנרל בִּקְרב הפרחים / שמאסו בטבע ובאו לכבוש מקום / בעציצֵי אדן החלון. / כאן מול האספלט מרימה ראש / רק מי שרוצָה, כמוךְ, לא לנבּול. / כאן במועדוני הסטריפטיז שבקצֵה הגבעול / אין עלה תאנה, / כאן מותר לקטוף / הכול'".
אני אולי פסול לעדות.דברי רן יגיל הם על ספרי.ובכל זאת:תענוג לגלות דברים שעיני הרנטגן של רן יגיל גילו לי.ותודה גם ל"סלונט" על הכנסת האורחים
רוני היקר, שלמי תודה על התגובה היפה. לאו מילתא זוטרתא היא שמבוקר כותב למבקר תגובה שכזו.
ביקורת נפלאה על ספר שכאשר פותחים אותו, גומעים אותו – את כל כולו – בהינף אחד. זה מה שקרה לי. רן, אני מסכימה עם כל מילותיך ותיאוריך. היטבת לדייק כדרכך. אכן הגיוון הוא הכוח של הספר המבריק הזה שיש בו הומור שגורם לך להתגלגל מצחוק, אבל יש בו גם עצב עמוק. ויש בו בוטוּת וגסוּת, אבל יש בו גם רוך ועדינות וחיבוק. תודה לך, רוני סומק.
רוני סומק, מן הקולות הצלולים והאהובים בשירה הישראלית, שב ומטביע חותם עמוק גם בספרו החדש ״חותמת בדרכון הגוף״. קראתי בעניין את רשימתו היפה של רני יגיל ושמחתי על הפירגון הראוי למשורר כה מרכזי ובולט בתרבות שלנו. סומק הוא לא רק משורר מחונן אלא גם אמן רב־תחומי, צייר ואיש רוח שמצליח לחבר בין זיכרון, אהבה ומוזיקה של מילים. גם במדורו הקבוע ״חצי פינה״ ב״עיתון 77״ ניכרת הרגישות והבקיאות הספרותית שלו. מן המעט שהספקתי לעיין בשירים החדשים עולה קול בשל, אנושי ומלא דימויים חיים. בינתיים שיריו החדשים מותירים רושם עמוק ומעידים על חיוניותו המתמשכת של קול שירי ייחודי. רוני סומק ממשיך להוכיח ששירה אמיתית אינה מתיישנת אלא מתחדשת בכל ספר מחדש. מבטיח לקרוא עוד מן הספר ולהמשיך להגיב – בינתיים: יפים, יפים מאוד.
רשימה מלאת תבונה ותובנות:)
נהניתי לקרוא! והכותרת נהדרת ☺️
נפלתי שבי בקסם שיריו של רוני. מקנאה בדימיון העשיר ובאופן בנייצ השיר.
לך רני, שאפו על ניתוח מבריק ומעורר התפעלות.
תודה
גילוי נאות אני מאד אוהב ומעריך את המשורר רוני סומק ולדעתי לא רק המוערך ביותר אלא גם האהוב ביותר שחי כאן איתנו
וכמובן אדם נפלא שתמיד ימצא כישרונות לתמוך בהם
התחברתי מאד לשיריו ולמעשה גם אם ירד משמיים אדע שהשיר של רוני סומק
הקלטתי כבר 12 שירים של רוני עם לחנים שלי
והנה גם השיר שהזכיר רן יגיל https://youtu.be/-Cxy3g36AeI?si=0sImjVFTAQCmcXUF
…" סומק מאוד קרוב לביוגרפי ולבשר"… " אקדוחן וותיק"…ששיריו חודרים ברוך גם לבשרי, מתרפקים מתחת לעורי בקרסוליי הדקים, שם קולות הבכי שלי
רואים את המראות פי שבעת ימי הבריאה, ואני יודעת אהבה של שיר, ומוכנה מיד לשאוב מן הבאר לאט ובטוח לוהט וקר בבת אחת, כאילו שבתי מן המדבר צמאה
ונסערת מהשמש החמה תמיד לעד, והאקדח הוותיק נאלם ברוחי, שאעשה מדיטציה רק בירח מלא, שלא אתעה בין הטעויות, שאין ייאוש גדול ממנו, אם אני אוחזת
בפטמת האינסוף ומצליחה לראות את …" פרח לב האספלט"…ויודעת את רגישותו של המשורר, רוני סומק, למקומה של האישה בעולם…ובעזרת השירים אני יכולה
להיות אשר להיות…
הודיה אחת גדולה לרוני סומק ולרן יגיל
טרם הגעתי לספר
אבל הניתוח מרתק
וכמו תמיד ומעבר לכך. המשורר האהוב רוני סומק מתעלה בכול פעם מעל הרף שהוא מציב לעצמו. שריו תמיד נוגעים בדקויות האנושיות ביותר של האדם ומורכבותם.
מזל טוב והמון בהצלחה לרוני על חותמת בדרכון הגוף.
ואכן עיני רנטגן או אפשר לכתוב עיני MRI של רן כמבקר
יכלו למצוא את כול זה.
תמיד כייף לקרוא את הביקורות של רן. המון תודות מקרב לב.
מאמר ביקורת נהדר ומעורר מחשבה, וגם סקרנות לקרוא את הספר החדש!
תודה רני על הזרקור המרתק,
ובשעה טובה לרוני סומק על עוד ספר שוודאי יהיה אהוב ומוערך כקודמיו.
אין ספק ,רני, כל מילה שלך סלע.
אמהר לקרוא את הספר כפי שקראתי את רב ספריו של סומק.
המסרים החברתיים , המוסריים, המגדריים הם גם בנפשי ואני מאד מאד קשורה ומעריכה אותם, והם חלק גדול מהכתיבה שלי.
כל הכבוד על הפרגון הכן והנדיב ועל הביקורת המעמיקה והמרתקת למשורר משכמו ומעלה שהרוויח אותו ביושר. שיהיה בהצלחה!
ורד היקרה מאוד, איזו תגובה יפה, כנה ונרגשת. שלמי תודה.
יוסי היקר, שלמי תודה. אני שמח שהזכרת את מדור השירה המתורגמת של סומק "חצי פינה" ב"עתון 77", מדור קטן ונפלא שקיים כבר שנים רבות, ובכלל, איזו תגובה יפה שהיא בפני עצמה מאמרון מאפיין וקצר.
תמר, משוררת יקרה וחדת עין, שלמי תודה.
רחל היקרה, שלמי תודה. אכן משורר שובה לב היה ונשאר – רוני סומק.
דוד היקר, איזו תגובה חמה ויפה, והלחן לשיר "פרח לב האספלט", כמו גם לשירים האחרים, הוא נהדר.
יוכי היקרה, איזו תגובה דחוסה מילולית, רגשית ויפה. זאת תגובה שהיא ממש שירה בפני עצמה. חיבוק.
אפרת היקרה, שלמי תודה. שווה להגיע לספר. רואים זאת מן הביקורת כמובן.
מאיר, משורר וכעת אוטוטו גם סופר יקר, איזה יופי של תגובה. אהבתי את ה-mri. חחחחחחה.
עירית היקרה, שלמי תודה על התגובה היפה ונתראה בקרוב בהשקה – – שלך!
ורדה היקרה, ברור ברור, את כמותי מזדהה עם הצד החברתי-אישי בשירה של סומק. אכן זה ניכר מן השירה שלך ומן הציור שלך.
רמי, משורר ומתרגם יקר ביותר, שלמי תודה על התגובה.
תודה רני שכתבת יפה כל כך על שירה שהיא נפלאה, וגם מעניקה מקום לאשה. ״…שכחי את הסלע שיעץ לך לא למרוד״ היא אחת הרפליקות היפות שקראתי.
"כאן מול האספלט מרימה ראש / רק מי שרוצָה, כמוךְ, לא לנבּול. / כאן במועדוני הסטריפטיז שבקצֵה הגבעול / אין עלה תאנה, / כאן מותר לקטוף / הכול". תודה, רני ורוני, הרשימה מעניינת והציטוטים קולעים. ברכות חמות ובהצלחה לספר, בטוחה שישאיר את חותמו בשדה השירה.
ארלט, משוררת יקרה, שלמי תודה על התגובה היפה המלווה בציטוט. כמו תמיד, את יודעת לבחור מה לצטט. שבת שלום.
סומק של הנשים ומחזורי השירים, שם הרשימה כבר נותן כיוון ומקפיד בהחלט לפרט אותו. השירים חזקים ונותנים מקום לצורת החשיבה המעניינת והמגוונת של רוני סומק: בין שיר חברתי לבין שיר בו מתקיימת ההבטחה הפמיניסטית שלו, ושניהם דרים בכפיפה אחת בספר "והיה אחד שלא התאפק / ואמר: אין אישה עיראקית, שגדלה / על מיתרי העוּד של פריד אל-אטרש / מבינה פתאום בגיבּסון של אלביס פּרסלי? "… המעורר בו מחשבה ורצון לבזבז כדור אקדח על הנ"ל בשיר "פרח לב האספלט": רקפת, התפתי לַוורוד / ושִׁכחי את הסלע שיעץ לך לא למרוד. / בַּמקום הזה הֲיי גנרל בִּקְרב הפרחים / שמאסו בטבע ובאו לכבוש מקום"… ואגב כך גם אהבתי את הלחן , העיבוד והביצוע של דויד ברבי לשיר הזה. פרח צנוע המפלס דרכו אל האור בחריץ האספלט, מעוררר בי רגש חזק וכמה נכון ליצוק בו דמות נשית.
מעל לכל הביקורת חדת העין שלך רני תמיד במקום הנכון ויש מקום להלל את כתיבתו המצוינת של רוני סומק. זהו ספר שארוץ לרכוש
מיקי, משוררת וציירת יקרה, עם תגובה מופלאה שכזאת אני חש שעשיתי מלאכתי כמבקר.