לָאִישׁ הַנָּכוֹן אֵין פָּנִים.
יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם חֲכָמוֹת. קְטַנּוֹת, חֲבוּיוֹת קִמְעָא.
נְחִירַיו רְגִישִׁים,
שְׂפָתַיִם מְעֻצָּבוֹת, מַסְתִּירוֹת טוּרֵי שִׁנַּיִם קְטַנּוֹת וּסְדוּרוֹת
וְלָשׁוֹן נוֹטֶפֶת צוּף.
קִמְטֵי הַשָּׁנִים וְהַהַבָּעָה אֵינָם נִכָּרִים בְּפָנָיו שֶׁאֵינָם.

הָאִישׁ הַנָּכוֹן גָּר בַּבֶּטֶן.
הוּא הָאֱמֶת וְהוּא הַשֶּׁקֶר.
מַּאֲוַיִּים, פְּחָדִים,
הִתְנַפְּצֻיּוֹת וּרְסִיסִים שְּׁבוּרִים,
הוּא פָּזֶל שֶׁחֲלָקָיו פְּזוּרִים לְלֹא פִּתְרוֹן,
וְאוּלַי יוֹם אֶחָד
אֱלֹהִים יִרְצֶה לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׂחָק הַזֶּה,
הַחֲתִיכָה הָאַחֲרוֹנָה תֻּנַּח בִּמְקוֹמָהּ –
אָז יִהְיוּ לוֹ פָּנִים.