כְּמוֹ נְשָׁמָה שֶׁעוֹזֶבֶת אֶת בֵּיתָהּ בְּאַחַד הַיָּמִים
כְּמוֹ שׁוֹדֵד שֶׁהֶעֱנִיק לְעַצְמוֹ תְּעוּדַת
"גִּבּוֹר מִלְחָמָה"
כְּמוֹ עִוֵּר שֶׁכְּבֵדָה עָלָיו נָפְשׁוּ
כְּמוֹ פֶּרַח נָבוּל
כְּמוֹ שִׁכּוֹר מְאֹהָב
כְּמוֹ עַנִּי שֶׁחִפֵּשׂ אַשְׁפָּה לֶאֱכֹל
בֵּין מְכַלֵּי זֶבֶל
כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר שֶׁהֶחֱלִיט לִבְלֹעַ אֶת מִילוֹתָיו
עָדִיף מִלִּכְתֹּב וּלְאַכְזֵב אֶת קוֹרְאָיו
כְּמוֹ לִבִּי הַנָּטוּשׁ
בִּלְעָדֶיךָ
שָׁחֹר
אָדֹם
כֵּהֶה
אֲנִי שְׁבוּרָה!

*וכעת אני סוגרת שנה. שנה בלעדיך, לבד, קשה לא פשוטה. שנה של קרבה ורחוק. שנה של אכזבות, החמצה, תיקון וחשבון נפש. שנה של הכרת תודה. לזה שהיה אהובי בעיקר וגם לחברים שלא הפסיקו לעטוף אותי ולחבק אותי חזק בחום ואהבה. התגעגעתי!