עֵת אַשִּׁיל
אֶת הֶעָלֶה הָאַחֲרוֹן
שֶׁל פְּחָדַי,
אֵלֶּה הַטּוֹרְחִים לִלְחֹשׁ בְּלִבִּי
כִּי אֵינֶנִּי רְאוּיָה מַסְפִּיק,
עֵת אֲאַפְשֵׁר לוֹ לִצְנֹחַ אֶל הַקַּרְקַע
בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַחְזֹר
וּלְהִתְגַּלְגֵּל בָּאֲדָמָה כְּאַהֲבָה,
עֵת אָעֵז לוֹמַר לוֹ,
הִנֵּה, הָיִיתָ לְצִדִּי
וּמִלְּפָנַי וּמֵאֲחוֹרֵי
וְשָׁנִים רַבּוֹת עָשִׂינוּ יַחַד
וְעַתָּה
אֵין אֲנִי זְקוּקָה לְךָ עוֹד,
הֵן גָּדַלְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי
וְרָאִיתִי
כִּי קְסָמִים גְּדוֹלִים בָּאִים עָלֵינוּ
כַּאֲשֶׁר אָנוּ מוּכָנִים לְנַסּוֹת
וּלְהִתְנַסּוֹת.

אוֹ אָז,
אֶעֱמֹד זְקוּפָה,
בְּנֶפֶשׁ חֲשׂוּפָה,
אֶל מוּל הָרוּחוֹת,
וְאֵדַע בְּתוֹכִי
וְאַזְכִּיר
כִּי בַּסְּתָיו נִפְרָשִׂים הַזְּרָעִים
לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַלֵּב
וּמִתּוֹךְ הַקֹּר
מְגִיחוֹת
הִתְחַדְּשׁוּת,
וּנְבִיטָה.
וּבְכָל בֹּקֶר
אַזְכִּיר בְּנַפְשִׁי
לְכָל עָלֶה דִּבּוּר מִשֶּׁלּוֹ
וּלְכָל נְשִׁירָה מַתָּנָה מִשֶּׁלָּהּ.