הם מזיזים את הכלים מצד אחד של לוח המשחק לצידו השני. הם הפילו את הסוסים וכמה חיילים, הצריחים כבר חשופים לרוח המתקרבת, המלכה מאוימת, אך המלך הוא יעדם העיקרי. חץ מורעל משוח מולו מקצה קשתו של הרץ היריב, לקראת המערכה הגורלית. אני מאגפת אותם מימין ומתקיפה חזיתית, הם מסתערים ומסתערים. הגדודים שלהם הולכים ומתרבים, שלי הולכים ומתמעטים. אני מנסה להניס אותם פעם נוספת, הם לא מותרים. כמה מהם מכינים לי מארב בין שיחים אפלים, השאר מתארגנים לחניית לילה לפני המתקפה החזיתית. אני מתחילה לחשוד שהמשחק שלי ושלהם איננו על לוח המשחקים.

הרוח מול פני, מאיטה את צעדי. הרוח בגבם, הרוח לטובתם. הם שוב משיגים יתרון על המגרש שלי. לא אוותר להם הפעם, אני מדרבנת את עצמי, לא אתן להם נקודת זכות אחת אצלי. אני צריכה לשמור על ערנות מתמדת, בשולי הלוח טמונות מלכודות, ברשת צפופים החורים, בין הרצים המהירים שתולים סוכני חרש, קשה לבטוח אף באחד מהחיילים. אני אוזרת פיסות אומץ אחרונות ומנסה לחמוק מבעד לפרצה שנפערה בין הפרשים, אך הם כבר כמעט מכתרים. אין מקום מסתור על פני הלוח, כל המשבצות חלקות, כל המילים חלקלקות. אני מתחילה לחשוד שהמשחק שלי ושלהם אף פעם לא היה על לוח המשחקים.