כמו גלים
בַּלֵּילוֹת נִשְׁמָעוֹת יְבָבוֹת
אַהֲבָה
כְּעֵדוּת לְכִידוֹנוֹ הַשּׁוֹאֵף לְהַרְחִיק
וְלַעֲלוֹת סַהַר בְּשָׁרְשֵׁי לְבָבָהּ.
יָפְיָם הַפִּרְאִי מְצֻיָּר בִּתְנוּעוֹת
גּוּפָם
בִּגְנִיחוֹתֵיהֶם בְּפַאֲתֵי הַקִּירוֹת.
תְּרִיסִים מוּגָפִים,
גּוּפוֹתֵיהֶם מִתְאַחֲדִים
כְּמוֹ גַּלִּים הַמִּתְנַפְּצִים בַּסֶּלַע,
כּוֹלְאִים בְּדִידוּתִי.
הוּא חוֹצֶה אֶת אֲרָם נַהֲרַיִם.
וַאֲרָם צוֹבָה
וַאֲנִי מַכֶּה עַצְמִי
בְּגֵיא מֶלַח
וְאֵין מוֹשִׁיעַ יְמִינִי
וְיָדַי לֹא נֶחְלָצוֹת לְהַרְגִּיעַ
עִם הַזּוּג הַחוֹגֵג יַחְדָּו,
עַכְשָׁו
אֲנִי סוֹפֵק כַּף
לְבַד.
שיר מבריק המשורר כולא את בדידותו בחדרו כשמבעד לקיר נמשמעות גניחות אהבה ובעיני רוחו גופם היפה נע בפיתוליו על קירות חדרו. הדימויים הנפלאים הופכים לציור ולקולות
ואף המגע מתואר בהושיטו את ידו והקורא יכול להתרגש בכל נימי נפשו בכל החושים. הדימויים התנכיים הגיאוגרפיים מעצימים את הניגוד בין אושרם לכאבו. כאב השזור באהבה וכמיהה ומפיק פנינים.