נעים להכיר, שרון אפיאס
מה לדעתך צריך בשביל לכתוב?
אני יכולה לומר על עצמי שלאחר הפסקת כתיבה של 6 שנים, מה שהצית מחדש את תשוקתי לכתוב היה כשנתקלתי שוב ושוב בחוויה רגשית מאוד חזקה. הרגשתי שכבר קשה לי להכיל אותה לבד ושדיבור עליה עם אחרים אינו עוזר. חזרתי לדף וגיליתי עד כמה הלובן שלו מחבק ומשקף את עצמי באותו רגע.
עם הזמן כשיכולתי לקרוא יותר לעומק מה שכתבתי, מה שהשתקף מאותם רגעים, התעורר בי רצון ללטש יותר את השיר,לשלב את הבנותיי תוך כדי שימת לב גדולה יותר לכל מילה ופסיק, עד השיר הפך למראה צלולה יותר לא רק עבורי, אלא גם עבור הקורא.
כדי להתמיד לכתוב אני חושבת שצריך להזכיר לעצמנו את קסם השירה. מה היא עושה, מה ביכולתה לעשות, איך היא משפיעה עליי כמי שכותבת שירה וקוראת שירה של אחרים.
מה היית ממליצה בתור התחלה?
לכתוב מבלי לנסות להבין מה אתה עושה. לכתוב עוד ועוד ורק כשמרגישים שזה נכון – לשלוח את השיר כלחם על פני המים מבלי לצפות. דווקא ממליצה לא להתמהמה עם הפרסום, לא לחכות שיהיה מושלם, אלא במקביל לכתוב ולפרסם.
אני אישית למדתי ולומדת הרבה על כתיבתי דווקא על שום הפרסום. כך אפשר לפתח מצפן אישי לכתיבה ולהיות מודע לסצנת השירה שנמצאת בעולם שמחוץ לדף.
מה היית מפרקת בעצמך בשביל אהבה?
קשה לי עם המילה "לפרק" אבל זה מעלה אצלי שתי סיטואציות. אני לא רק משוררת, אלא גם עורכת ומפיקת ערבי הקראת שירה. אני עורכת את הליין #פוסטשירה בנורמן בר. במה שמיועדת למשוררים צעירים בלבד שלא פרסמו או פרסמו עד ספר אחד וגם יצא לי לא מזמן לערוך את "יום השירה הבינלאומי-משוררים בעקבות משוררים" שנערך בתיאטרון הסמטה. יצא ששני הערבים היו אחד אחרי השני ובשני הערבים האלו הכי נהניתי מכל הערבים שעשיתי עד כה. ממש התמלאתי באהבה גדולה. אז מה היה שם ש"פירקתי"? באותו ערב של #פוסטשירה בחרתי לא להשתתף ולהיות רק בכובע של העורכת, כך שאוכל להיות לגמרי עבור המשוררים והקהל. ב"יום השירה הבינלאומי" השתתפתי גם בעצמי ועדיין הייתי מלאת אהבה ואפילו עוד יותר. אז מה קרה? הייתי בכל הכובעים מתוך מקום של חלק מהשלם. שחררתי מהטייטלים של הכובעים ופשוט הייתי חלק מהקהל. אם זה בחזרות שהייתי חלק מקהל המשוררים המשתתפים ואם זה בהופעה עצמה שהייתי חלק מהקהל שפשוט נמצא על הבמה. גיליתי שכשאני עושה את מה שעושה כעורכת וכמשוררת-מבצעת ולצד זה מרגישה חלק מכולם, אז אהבה גדולה נכנסת. אפשר לקרוא לזה פירוק ה"אני", אבל מבחינתי זה לא מדויק, כי בחוויה שלי זה הכי להביא את האני שלי שרואה בעצמו חלק מהשלם.
מה היית מפרקת בעצמך בשביל הצלחה?
הייתי משתחררת מהציפייה להצליח בדרך מסוימת ובזמן מסוים, ובוחרת שוב ושוב להתמקד בחיפוש התשוקה שלי כי רק איתה אוכל באמת להצליח.
- מהי מלחמה בשבילך, מהו שלום?
מלחמה בעיניי היא כשאין לי בשביל מה לקום בבוקר, ושלום כשאני מחייכת לפני שאני קמה ליום חדש.
מהי עונת היצירה שלך: קיץ. סתיו, חורף, אביב?
אני מקווה שכל עונה. לא כולן פוריות באותה מידה.
מה מסמל בשבילך התיק של אמא, מה הוא מזכיר?
התיק של אמא שלי הוא כמו התיק של "פליקס החתול", למי שמכיר. תיק שיש בו הכול בצורה לא הגיונית. מאז גם אני מסתובבת תמיד עם תיקים גדולים, שיהיה למקרה הצורך, שלא ארגיש מוגבלת, למרות שלהסתובב עם תיק גדול נדמה לרבים כדבר ההפך מחופשי.
מה היית מכין לאדם אהוב: מרק עוף? מכתב מהלב? 1000$?
מכתב מהלב שלא פעם שווה הרבה יותר מכסף ומזין יותר מאוכל.
תשובה קצרצרה: עד 7 מילים, עדיף מילה אחת
- המילה הזאת חבר? אורן (בן זוגי היקר)
- המילה הזאת זכרונות? כתיבה
- המילה הזאת געגועים? אמא
- המילה הזאת שמחה? ורוד
- המילה הזאת אהבה?קסם
שאלות שהייתי רוצה שישאלו אותי:
מה זה #פוסטשירה?
#פוסטשירה זהו ליין חדש להקראת שירה בנורמן בר. הוא מיועד למשוררים צעירים בלבד שלא פרסמו או פרסמו עד ספר אחד, בלי קשר לגילם. מטרת #פוסטשירה היא לטפח משוררים מתחילים ולאפשר להם להתנסות ולחוות במסגרת תומכת, מאפשרת ופחות שיפוטית. עולם השירה ככל עולם מעורב בהרבה אגו, ואני מנסה ליצור פיסה קטנה של לב. חשוב לי לתמוך באותם משוררים צעירים ולעודד אותם להוציא את עצמם החוצה לעולם. לא לפחד להתמודד עם עצמם. אותם משוררים בוחרים לעזוב את אזור הנוחות של הדף והמגירה ולהתחיל ליצור קשר ישיר עם הקהל שקורא את שירתם.
חשוב לי גם לתת מקום למשוררים צעירים שכבר לא צעירים בגילם. אחד המשוררים תיאר זאת יפה וקרא ל#פוסטשירה במה טיפולית. לצד זאת, גם חשוב לי לטפח את היופי שבראשוניות, שבבוסריות, כשמשוררים עדיין מגבשים את עצמם מול העיניים של הקהל. בתהליך כזה הקשר עם הקהל מאוד אינטימי ושניהם שותפים לדרך והמיקום בנורמן בר בהחלט מספק את אווירת האינטימיות הזאת וכמובן הבירה המעולה שמאפשרת להשתחרר. כמשוררת צעירה בעצמי אני מאוד מוקירה את הדברים האלה ולמזלי יש לי תמיכה, אני לא לבד. יחזקאל נפשי ובן זוגי, אורן א. אפיאס נמצאים לצידי ב"עסק" הזה שמוליד עליות וירידות. יחזקאל נפשי שעורך בעצמו את "שירת הנורמן" נותן לי רוח גבית וכל מיני טיפים כעורך בעצמו ואורן שאחראי על צילום הביצועים של המשוררים והעלאתם לערוץ היוטיוב שלנו, עשיית סרטוני וידאו-ארט לכבוד כל אירוע וכמובן תמיכה ואהבה בשפע. אני שמחה לגלות ש#פוסטשירה מתרחב ונכנס יותר למודעות כי אני חושבת שאנו באמת עושים משהו יפה.
איך אפשר להגיע ל#פוסטשירה?
מתקיים ערב אחת לחודש בנורמן בר, בהלל הזקן 8, ת"א. זה לרוב בימי שני בשעה 21:00. אפשר לעקוב דרך הצטרפות לקבוצה שלנו בפייסבוק –פוסטשירה.
הכניסה היא חופשית, בחינם. אין צורך להירשם, אלא פשוט להגיע.
ומי שמעוניין להשתתף, אני מפרסמת קול קורא בקבוצה לפני כל אירוע וניתן לשלוח לי 3 שירים אל המייל affiassharon@gmail.com.
תגובות