כְּשֶׁמֵּתוּ הַזְקִיקִים

אֵי שָׁם בִּסְתָיו רָחוֹק נוֹלְדָה.
מִלְּבַד קֶרֶן אוֹר, הַכֹּל אִבְּדָה
נִצְּבָה בּוֹדְדָה, וּבְבֶהָלָה
הֵקִיצָה עָצְמָה.

פָּקְחָה עֵינֶיהָ
עַד שֶׁהַכֹּל נֶעְלָם סְבִיבָהּ
וְהִיא כִּמְעַט מֵתָה
אַךְ
הָעֵץ הַמִּסְכֵּן אָחַז בְּיָדָהּ.

נָעֲרָה בַּכְּפָר הִשְׁתַּנְּתָה
כָּל שַׂעֲרוֹתֶיהָ נָפְלוּ
עַל אוֹתָהּ רִצְּפָה.
הַסְּתָיו אָשֵׁם בְּסִפּוּר חַיָּה.

בָּא הָעֵץ שׁוּב וְשָׁמַר עָלֶיהָ,
רִגְשׁוֹתָיו דָּבְקוּ בְּלִבָּהּ
וּמֵחָדָשׁ הִצְמִיחוּ שְׂעָרוֹת רֹאשָׁהּ.

בִּזְכוּת הָעֵץ הַהוּא, שָׂרְדָה הַנַּעֲרָה
זְקִיקֵי חַיָּה נוֹלְדוּ, הִתְפַּשְּׁטוּ
וְכָל שָׁעֲרָה שֶׁפַּעַם נָפְלָה
זִכְּתָה אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה
מִמְּנוּ.

שָׂדֶה מַגְנֵטִי

זִכְרוּתָנִי עוֹד שֶׁהָיִיתִי נֶפֶשׁ
נֶפֶשׁ שֶׁנּוֹלְדָה בַּאֲוִיר.
עַד שֶׁגּוּפִי מָשַׁךְ אוֹתָהּ
כְּשָׂדֶה מַגְנֵטִי נַפְשִׁי
הַלְּבָנָה.
הַכֹּל נִמְשָׁךְ אֵלֶיהָ עַד שֶׁבָּכְתָה
נַפְשִׁי נֶעֶלְמָה וְנִשְׁאַר הָאוֹת.
שֵׁנִי תַּאֲרִיכִים הֵם
שֶׁשַּׁיָּכִים אֵלֶיהָ
אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָם
נַפְשִׁי מְטַיֶּלֶת בָּאֲוִיר
וְהַמַּגְנֵט כְּבָר לֹא עוֹבֵד.
נַפְשִׁי נִתְקַעְתָּ
נַפְשִׁי נִתְקַעְתָּ
נַפְשִׁי זוֹכֶרֶת.