יוֹם סְתָיו

הִנֵּה עוֹד יוֹם סְתָיו
כְּעָלֶה נִדָּף
וּכְדַף נִדָּח,
כְּמַפְתֵּחַ לַדֶּלֶת
בָּהּ הֻחְלַף הַמַּנְעוּל,
כְּמִכְתָּב בָּהוּל
מִתְנַצֵּל עַל הֵעָדְרוּתִי
בְּמִשְׁכַּן הַשְּׂמָחוֹת.
עוֹד יוֹם,
בְּפֶתַח הַשַּׁעַר
פּוֹרֵם הַשֵּׂעָר
בְּעִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה,
סוֹבַבְתִּי בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ
בְּחִפּוּשׁ הַנֶּחָמָה.
עוֹד יוֹם,
עַל מַחֲבַת בֵּיצַת הָעַיִן
תִּתְבּוֹנֵן בִּבְדִידוּתִי,
מַפָּה פִּרְחוֹנִית,
תַּבְנִית לְעוּגָה
הָיִיתִי עֲנֻגָּה
בְּצִפִּיָּה לְבוֹאֲךָ.

כֶּנֶס בַּסְתָיו

יֵשׁ יָמִים אַתָּה נֶאֱסַף אֵל תּוֹךְ הַמֵרְחַק
מֵעַצְמְךָ הַמֵדוּמְיָין
וְאָז, מִתְרוֹקֵן מֵהַתֹּכֶן הַלִינֵאָרִי, הַמַּמָּשִׁי
מִשְׁתַּחְרֵר לְחָפְשִׁי
אֶל הַלּוֹיָאלִי וְהַמְּעַט מִתְרַפֵּס
אַתָּה נָע עַל הַתֶּפֶר בֵּין הַלָּקוֹנִיּוּת לַפְּרוֹזָה,
הוֹפֵךְ לְרֶגַע אֲדוֹנוֹ שֶׁל קִרְקָס,
לֹא קוֹרֵס.
בְּמִזְוַודָת הַקוֹהֶרֶנְטִיּוּת בְּצִבְעִי צְהֹב חֲלוּדָה, נָכוֹן? 
אֶפְשָׁר לָשֵׂאת אֶת מָתְכּוֹנֶי הַמָּרָק
וְגַם אֶת “לַבֶטַח” וְ”לוּ רַק”
עַל מוֹשָׁבִים יְרֻקִּים, לֹא קְרוֹבִים מִדַּי
נִתֵּן לִשְׁלֹף גַּם אֶת הָ”אוּלַי”.
אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לִצְעֹק,
לְהָפֵר אֶת הגְּרַנְדְּיוֹזִיוּת בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה,
הֵן אָמְרוּ בְּעַצְמָן:
“פְּרַקְטִיקוֹת הִתְנַגְּדוּת”, “מֶרְחָב הַמִּלָּה”, “מַלְכֹּדֶת הַקְּרִינוֹלִינָה”.
מִנֶּגֶד, אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְהַתְאִים
לִלְבֹּשׁ אֶת לוּחוֹת הַזְּמַנִּים
מָעַל שַׁרְווּלֵי הַסְּפֵקוֹת
וְלִשְׁהוּת בְּתוֹךְ בְּהִיָּה.

יֵשׁ יָמִי סְתָיו סְדוּרִים בְּתוֹךְ תֹכְנִיָיה,
יָמִים שֶׁל דִּמְיוֹן וְשֶׁל דִימוּיִים
יָמִים לְשַׁכְתֵּב אֶת קוֹרוֹת הַחַיִּים.