close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • המשורר הגרמני היהודי האחרון

    כרמלה טל ברון | שירים | התפרסם ב - 04.12.17

    הַמְּשׁוֹרֵר הַגֶּרְמָנִי הַיְּהוּדִי הָאַחֲרוֹן נִרְאֶה לָאַחֲרוֹנָה

    בַּכִּכָּר, שִׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם וְהַחַמָּה מֵרֹאשׁ

    הָאִילָנוֹת מִסְתַּלֶּקֶת לְאִטָּהּ. קַרְנֵי אוֹר אֲלַכְסוֹנִיּוֹת

    נוֹהֲרוֹת מִבַּעַד לָעֳפָאִים וְרוּחַ יָם תִּיכוֹנִית –

    כְּמוֹ מַשָּׁב שֶׁל חֶסֶד, טוֹפַחַת בְּרַכּוּת

    עַל פָּנָיו.

    הַמְּשׁוֹרֵר

    הַגֶּרְמָנִי הַיְּהוּדִי

    הָאַחֲרוֹן, צוֹעֵד לְאִטּוֹ

    כְּמוֹ יוֹדֵעַ

    פְּנֵי עוֹלָם מִקַּדְמַת דְּנָא, לְאָן מִוּעֲדוֹת

    פָּנָיו, מִבֵּיתוֹ בְּכִכַּר רַבִּין לְבֵית הַקָּפֶה בְּכִכַּר

    דִיזֶנְגוֹף, מְדַדֶּה. יַד יְמִינוֹ נִשְׁעֶנֶת עַל מַקֵּל מְגֻלַּף, מַעֲשֶׂה

    אָמָּן, לְאִטּוֹ הוּא נִשָׂא עַל קִמּוּר מִשְׁעֶנֶת הָעֵץ, שֶׁהָיָה

    וְעַכְשָׁו הוֹוֶה, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, בִּרְצוֹתוֹ גּוֹרֵעַ

    וּבִרְצוֹתוֹ גּוֹדֵעַ. כִּרְצוֹנוֹ מְחַבֵּק

    מְרוֹמֵם

    עוֹלָמוֹת

    מִתְפַּיֵּט עִם עֲלָמוֹת, דֶּרֶךְ שׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים, מְחַפֵּשׂ

    מְצִיאוֹת

    זְמַן לְעַצְמוֹ

    זְמַן לְהִתְבּוֹנֵן, זְמַן לְהַרְהֵר בַּזְּמַן הָאָבוּד

    לְהָזִין עֵינוֹ בְּיָפְיָם שֶׁל חֲפָצִים, צוּרוֹת וּצְבָעִים

    לָגַעַת וּלְהַרְגִּישׁ אֶת מִרְקַם מַעֲשֵׂה

    הָאָמָּן.

    מֵאָז שֶׁהִכַּרְתִּיו הָיָה אַסְפָן נִלְהָב

    עַכְשָׁו

    הוּא נוֹשֵׂא צִיּוּר שֶׁמֶן, מְשֻׁבָּץ בִּכְתָב יְתֵדוֹת עַתִּיק

    מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיוֹ. שַׂקִּיּוֹת

    גְּדוּשׁוֹת תְּלוּיוֹת כְּמוֹ צְמִידֵי פְּלַסְטִיק עַל פִּרְקֵי יָדָיו

    מֵאַחַת מֵהֶן נִשְׁלַף יַנְשׁוּף מְגֻלָּף בְּעֵץ

    שֶׁרָצָה לְהַרְאוֹת לְגַבְרִיאֵל וְלִשְׁאַר הַמַּכָּרִים,

    הַחֲסִידִים וְהַמִּתְחַסְּדִים שֶׁבָּאִים לִפְקֹד

    אֶת שֻׁלְחָנוֹ

    בְּבֵית הַקָּפֶה שֶׁמֵּעֵבֶר לַפִּנָּה

    שָׁם עֶמְדָּתוֹ הַקְּבוּעָה מוּל קוֹלְנוֹעַ חֵן, בְּכִכַּר

    צִנָּה. סוֹפוֹ שֶׁל אָבִיב קֵיצִי נָעִים וּתְחִלַּת

    קֵץ הַיָּמִים

    אַרְבַּע, שָׁלוֹשׁ, שְׁתַּיִם, אַחַת

    עוֹלִים וְיוֹרְדִים מִסְּפָרִים וּסְפִירוֹת

    בַּאֲנַךְ הַסֻּלָּם עַל חֲזִית רַב הַמִּרְקָעִים

    וְגַבְרִיאֵל, הַפִילוֹסוֹף, אָמְנָם הִתְחַבֵּר מִיָּד לְיַנְשׁוּף

    צִפּוֹר חוֹשֶׁבֶת, מְאוֹד מְמַקֶּדֶת, חַדַּת צִפָּרְנַיִם

    וְחוּשִׁים, אוֹגֶרֶת הוֹכָחוֹת רְשָׁמִים וְכוֹחוֹת

    לְתַרְגֵּם כַּעַס לַמְּחָאָה לְתַרְבּוּת אֲמִירָה –

    מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּאַפְשֵׁר לְאִישׁ הַחֶרֶב הֲפוּגָה.

    וְהַיַּנְשׁוּף הַמִּסְתּוֹרִי, הֲלֹא הוּא, סֵמֶל

    רַב פָּנִים

    בְּשִׁירֵי מְחָאָה

    חָשַׁב

    יַתְאִים לוֹ יוֹתֵר מְתָאֵר הַפִּינְגְּוִין הַמַּלְכוּתִי

    שֶׁאָבַד מְעַט מָחִינוּ מֵאָז הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ יוֹאָב

    בְּנוֹ שֶׁל חצקל הַמַּצִּיל, הָאָמָּן וְהַמְּבַקֵּר

    אוֹתוֹ זָכָה בְּתֹאַר הַצְּפַרְדֵּעַ הַמַּלְכוּתִית בְּיָמִים שֶׁעַכְשָׁו

    הָיָה עַכְשָׁוִי וְהַמְּשׁוֹרֵר הַגֶּרְמָנִי הַיְּהוּדִי הָאַחֲרוֹן הִמְתִּיק

    יְמִינוֹ בְּשִׁירָיו. עַכְשָׁו הוּא מַמְתִּיק

    סוֹד עִם עַצְמוֹ

    מְנֻגַּד

    מַטֵּה אֶצְבַּע כְּמוֹ מוֹנֶה אוֹתָם אֶחָד אֶחָד, טִפִּין

    טִפִּין הֵם עוֹבְרִים עַל פָּנָיו מְקַבְּלֵי פְּנֵי הַשַּׁבָּת

    לְבוּשִׁים חֻלְצוֹת וּמִכְנָסַיִם לְבָנִים, כַּפּוֹת לִבְנוֹת

    תַּלְמִידֵי קַבָּלָה צְעִירִים לְמַרְאֶה, בְּדַרְכָּם לְקַבֵּל

    אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, בְּיָדַיִם קַלּוֹת מִמַּשָּׂא, חֹפֶשׁ

    הַמַּחְשָׁבָה כְּמוֹ רִשְׁרוּשׁ כְּנָפַיִם

    בְּצַמְּרוֹת הָאִזְדָּרֶכֶת, לָחוּשׁ פִּיּוּט

    בְּקֶצֶב הֲלִיכָה גַּם כְּשֶׁדּוֹחֲפִים עֶגְלַת פָּעוֹט

    בְּדַרְכָּם אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה שֶׁל הַמֶּרְכָּז

    לַקַּבָּלָה בְּחָסוּת הַשְּׁכִינָה

    וּמָדוֹנָה

    כּוֹכֶבֶת רֹק שֶׁרָכְשָׁה לָאַחֲרוֹנָה בַּיִת בְּרֹאשׁ פִּנָּה

    שָׁם בַּגָּלִיל, אוֹמֵר הַמְּקַבֵּל, יַעֲבֹר הַמּוֹשִׁיעַ

    כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר

    הַמְּשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי הַגֶּרְמָנִי הָאַחֲרוֹן, לֹא נוֹסֵעַ

    יוֹתֵר לְאַנְגְּלִיָּה, קָבַע מְעוֹנוֹ לֹא רָחוֹק מֵחוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם

    הַתִּיכוֹן, עַל סַפְסְלֵי הַמֵּזַח אוֹהֵב לָשֶׁבֶת וְלִצְפּוֹת

    נְהַר הַחַיִּים זוֹרֵם מִנֶּגֶד

    עַכְשָׁו, הוּא מַבִּיט בָּם כְּמוֹ הָיוּ חַיְזָרִים, לֹא

    סְתָם חוֹזְרִים בַּתְּשׁוּבָה אוֹ שָׁבִים בַּשְּׁאֵלָה כָּמוֹהוּ

    עֵינָיו לֹא מַחְמִיצוֹת שְׁבָב מִתְּנוּעַת הַחַג שֶׁל

    הַמְּקַבְּלִים בְּלָבָן, שָׁעָה שֶׁהוּא שֵׁם מַעֲבָר לָרְחוֹב

    בַּקָּפֶה כְּמוֹ עַד לֹא נִרְאֶה, מַלְאָךְ שָׁתוּי, נִצָּב בְּעֶמְדָּתוֹ

    צוֹפֶה מְנֻגָּד, שֵׁם עֵינוֹ בְּכוֹסוֹ כַּמָּה לְסַפֵּר בַּהַלֵּל

    אֶת נִפְלְאוֹת רְפוּאַת הָעַיִן שֶׁל הַמְּנַתֵּחַ הָאַנְגְּלִי

    הַנּוֹדָע שֶׁטָּס בִּמְיֻחָד לַלֶּבַנְט, לָשִׂים אֶת עֵינוֹ בְּכַפּוֹ

    לְנַקּוֹת אֶת גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי הַגֶּרְמָנִי

    הָאַחֲרוֹן

    שֶׁזָּכָה בְּהֶאָרַת חָזוֹן

    לְמוֹעֵד

    הַמְּשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי הַגֶּרְמָנִי הָאַחֲרוֹן הִזְמִין לְעַצְמוֹ

    חַלְקַת קֶבֶר לְצִדּוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַצִּיּוֹנִי הָאַחֲרוֹן.

    תֵּל אָבִיב 2013 וודסטוק, נְיוּ יוֹרְק – 2017

    כרמלה טל ברון

    משוררת, סופרת ואמנית רב-תחומית.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 1
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    אילו ולדימיר היה חי

    משה גרנות
    כשהשוטר הביא אליי את דודה לוצה, הייתי אובדת עצות – בעוד...

    אני לא הדובי שלך

    שרון אפיאס
    אֲנִי לֹא הַדֻּבִּי שֶׁלָּךְ לֹא תּוּכְלִי לְנַגֵּב בִּי אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּךְ,...

    בוקר הזהב ל”הפצוע האנגלי”

    שי מרקוביץ'
    הרומן של מייקל אונדטייה הוכרז כרומן הטוב ביותר מבין אלה שזכו...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית