המיה של כינור בכספת הלב
הרהורים על הספר "דני- אל מלאכי", לילי פרי ,סלונט הוצאה לאור 2026
ספר זה מאפשר להיות יהוה המנגן
תווים בהמיה של כינור שפתאום התפרץ מזמן אחר
שדיממתי בשבילו.
הפואמה המרטיטה הזאת היא כתיבה של מלאכים השרים
את הדבר עצמו ולא אודותיו.
כולנו, אבא, אימא, אורי אחיו וטלי אחותו
מהבהבים הבהוב בעל זכות ממורקת
ומטוהרת בוודאות בזכותה
יורשים כושר ראייה פשוטה
הרואה לא רק את הנראה לעין.
דני -אל נולד חלק וזוהר כילד של יופי
ארכיטיפ של שתיקה מבודדת, המבקשת מגע
מהמקהלה ומשומרי המילים, שמחבקים אותו
מיום היוולדו ועד זכייתו בתחרות שירה
בגלל קולו הנדיר בדרכו העקבית להיות
תכשיט של כתם פז, מעשה ידי צורף,
זכייה הגואלת אותו מבדידותו.
דני-אל נולד בלתי נשמע באין והופך ליש
תחת השמיים וכל מהותו המתחדשת מצייתת
לקולו המדבר רק שירה של נצח
בתוך גופו, בתוך נפשו, בתוך רוחו
שם במקומות האלה הוא גר.
אמו, אביו, אחיו ואחותו נושאים אותו
בכפות ידיהם כמו פרח שעוד לא עברה בו יד.
1
…"דני-אל ילדי הבכור,
נסיך יפה
נסיך של אור.
נער אהוב,
שותק וכחול מבט
שאין לו,
שלא הייתה לו מעולם
אף לא מילה אחת.
ילד של מוזיקה
נסיך בלי מילים
שתמיד היו לו
רק צלילים"… (דני-אל מלאכי, עמוד 6)
"… הנה דני-אל
שאינו מדבר,
ילדי היקר
שרק שר.
אני אביו,
ואני יודע
את ליבו…
…לא פעם קראו,
ועדיין קוראים לו,
במילה קשה
שאין איש מבין באמת.
אוטי-י-י-סט! … ( דני-אל מלאכי, עמוד 14)
2
כשדני-אל שר הוא ממשיך לצמוח בנפשו
השיר עולה בו עד הגרון
והוא הנער בכתונת פסים לגופו
והתכוונות נפשו מהלכת קסם
בעיני המתבונן בו המתפלל:
" כיוון שאין אני הוא- וקל וחומר שאין אתה" (הרב קוק)
…" כי כל שנכנס לאוזניו לא ייצא לעולם
ויושר בדיוק מושלם"… ( שם, עמוד 41)
קולו עצום מכולם ונפלא מכולם, השמיים נצבעים אדמה
ועכשיו חורף ,שוקעת הזריחה, ורק ריחות הנוי
בשמים של עצי ההדר כולם אהבה
אחרי גשם שמשתוקק ומסלסל בקולו.
…" את שלושת הפרחים האלה
הבאתי לעולם:
פרח של תכלת,
פרח אדום, פרח לבן.
שלושת אהובי נפשי:
דני-אל
ילדי הבכור
אורי
הוא האמצעי
וטלי בתי הצעירה.
3
…ליבי כולו
אם ער או נם
תמיד אתם"… ( שם, עמוד 5)
המשפחה של דני-אל לומדת
שלגבול אין גבול, ומידי יום ביומו
אומרת בלחש: "השבח לאל בורא עולם".
דני-אל הוא נסיך בעל כוחות משל עצמו
בעל רוח ובעל תנועה מתמדת בנפשו
וכשהוא מסיים לשיר הוא מגיע
לוודאות גבוהה ממנו,
ואנחנו שבים להחזיק בכאב השבור
בוכים בעוצמה הרחק אל החיפוש שאינו מסתיים.
זוהי הליכה בקצב השירי של הפואמה
הזאת, שהיא סגנון יחיד של לילי פרי
סופרת ומשוררת שאינה מצייתת
לסגנון אחד, אלא שוקדת לחשוף את
הריבוי של אופני המילים. הפואמה
זורמת בקלילות, בשקיפות, במנגינה
שהיא אמירה דחוסה עד שמתפרצת.
לילי פרי משתמשת בלשון דיבור ובלשון גבוהה
בכתיבה חופשית ובכתיבה מובנית
בעת ובעונה אחת כדי להעמיד את הספר
הלירי הזה בתוך אחדות מורכבת ועמוקה.
סדר הוא אי סדר
אי סדר הוא סדר
4
פחד וגורל הם אחדות טבעית
משתתפים כאחד בעוד אמת
המתגלה בסוד השירה שנוחתת
ישר לקולו של דני-אל הנבחר
על ידי ליל פרי להיות חתן פנינים.
…, ובימי שישי
אבא יבוא
לקבלת שבת.
ואימא?
גם אימא תבוא
לקבלת שבת… ( שם, עמוד 52-53)
…"דני-אל יושב על ספסל בפארק.
אי שם ציפור בוכה בקול נשבר.
לידו יושבים אבא. אימא. טלי. אורי.
…"ואימא של דני-אל זוכרת איך
התרסק השעון בחדר הלידה.
איך אז היא אמרה, בחטף,
שנחוץ להאמין, שזה העיקר,
להאמין, מלא חשוב במה,
רק להאמין באיזה דבר…
בלילה כזה של דצמבר גשום,
שבו נולד לה נסיך…."
והאב-
"שיזכה לכוחות
להביא לעולם הקשה הזה
את בשורת הגאולה, לא פחות"…( שם, 55, 57)
5
ודני-אל שר אחרי שתיקה ארוכה
כמו ארבעים שנה במדבר
בחושך עז:
"שלום עליכם מלאכי השלום
מלאכי עליון
ממלך מלכי המלכים
הקדוש ברוך הוא"( שם, עמוד 59)
תודה לך, לילי יקרה על מילים שנפרשו
אינסופית בספר שאת כתבת מנשמתך
לנשמתי שנביא דמעה טהורה
שקטה ומפכה בצמצום
בקיום מעבר לזמן שם מיתרי מלאכים
מתפללים לגלוי שבתוך הנסתר.
כמו שכתוב בספר זכריה ד, יא:
"ואען ואומר אליו מה-שני הזיתים האלה על ימין המנורה ושמאלה.
ואען שנית ואומר אליו מה-שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות
הזהב המריקים מעליהם הזהב.
ויאמר אליי לאמור: הלוא ידעת מה-אלה ואומר לא אדוני.
ויאמר אלה שני בני-היצהר העומדים על-אדון כל-הארץ"…
אלה דברי אמת בתוך הנשמה בגודל הנכון לכל אחד מאתנו
אמת המכה שורש בהבנה של בינת הלב השוכנת
בתוך דני-אל ויוצרת בעזרת קולו שביל
לשביל החלב שנפתח לשושן צחור מעיניו הכחולות
של "הילד הכחול".
6
הזיתים על המנורה שבספר זכריה ניצבים מאז בריאת העולם
בשבעה ימים עמוק בתוך אמונתנו,
וביום השמיני שהוספתי בספרי ("חוטים של אהבה", צבעונים 2011)
ניתנו מאלוהים שנח ממלאכתו והבין לפתע
שעליו לתת זיתים משוחים בשמן גם
"לאנשים מיוחדים נעים בדרכם המיוחדת.
לפעמים קשה להם לראות, לשמוע, לדבר, להבין,
ללכת, לשבת, והם עומדים לידנו נוגעים לא נוגעים.
כזה הוא דני."
בשמי, בשם אביו, בשם אורי אחיו, בשם טלי אחותו
הודיה עמוקה על הספר "דני-אל מלאכי"
שנעשה בחסד המילים לשומר הסף לבוש זהב
המביא החלמה כמלאכי עליון
לראות את הלב של דני שלנו
ניצב כרקיע ומעליו כרובים…
7
אפילוג
סיימתי את הספר ”דני-אל מלאכי"
ואני מרגישה מלאכית
אות באות, מילה במילה,
מדברות אליי שעכשיו
"רע לתפארת" והרוח שלי
מנענעת בתוכי הקלה עצומה
ואוחזת את כפות ידיי בחום
והמציאות של אהבה הכרחית
היא עניין הנראה לתודעה,
שהיא האהבה,
שהיא דבר אי-ממשי כממשי
באלכימיה של נפש האוהבים.
…" הוא לא אומר מילה אבל יודעת
שהוא שם, מאזין.
היא מדברת אליו דברי אהבה
שעה ארוכה אל תוך השתיקה
שמעבר לקו.
ואז היא מחכה.
לפעמים עוברת דקה ולפעמים גם
עד שעה עד שהוא סוגר ראשון"… (שם, עמוד 52)
תגובות