המומלצים של דצמבר 2021
"מכשפות מאז ולעולם" | אליקס א.הארו | תרגום: לי עברון | ידיעות ספרים, תמיר הוצאה לאור | 2021
ספרה השני של הסופרת זוכת פרס ההוגו אליקס א. הארו, שספרה הראשון "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" יצא לאור בעברית בשנת 2020 וזכה בשבחי הביקורת ובאהבת הקהל. זהו סיפור רב עוצמה על מרד, על אחוות אחיות (סיסטרהוד) ועל זכות ההצבעה, המתרחש בגרסה אלטרנטיבית של ניו אינגלנד בסוף המאה התשע־עשרה, ומשלב נושאים קלאסיים כמו גילוי עצמי והעצמה אישית עם רקע היסטורי ואלמנטים פנטסטיים קלים.
"ספר כובש וקסום שמחבר בחוכמה את הנקודות מהתנועה הסופרג'יסטית בעבר אל תנועת מי טו של ימינו. חובה לקרוא." – בוקליסט
"סיפור" | שחר גבאי | הוצאת כרמל | 2021
“התעוררתי כאן, במקום הזה”. מילים אלה שבהן נפתח הרומן "סיפור" מאת שחר גבאי, יותר משהן אות להזנקה הן ברכת פרדה: מן הוודאות, מנקודת האחיזה האחרונה. מרגע שנהגו, שוב לא תהיה דרך חזרה. על אחד מרציפיה של תחנת רכבת נידחת מקיץ גיבור הספר, נבוך ומבולבל, מתוך שינה משונה, נטולת־חלומות. קרעי סיפורים ושברי תמונות (מחייו שלו? מחייהם של אחרים?), הדהודי קולות רחוקים ורסיסי משפטים שכוחים, רודפים את תודעתו, טורדים את מנוחתה, טווים יריעה בלתי אפשרית המתקפלת על עצמה ללא הרף כבמעשה שטן. נטול־זיכרון, זר אפילו לשמו, נע ונד הגיבור חסר השם במחוזות מטושטשים, ספק ממשיים ספק דמיוניים, הנמזגים זה בזה לבלי הכר, בחיפוש אחר סיפור – סיפורו־שלו, עלילת חיים שסביבה יוכל לטוות את עצמו מחדש. מסעו הסהרורי, העוטה לא פעם צביון קומי ולא פעם נאטם בערפלֵּי סיוט, מיטלטל בדרך החתחתים שבין זיכרון ושכחה, כיסוי וחשיפה, בלא ערובה שבסוף הדרך יזכה לגאולה. בעלילה נוספת, גיבור שני, פסיכולוג שגם שמו חבוי מעמנו, מקיץ בלילות מחלומות ביעותים שאותם הוא יכול להריח ולשמוע. בצר לו, הוא מנסה לרדת אל חִקרם של הסיוטים שטורפים את שנתו, ובתוך כך אולי לחשוף איזו טראומה ישנה שנשתכחה. שני צירי העלילה נעים במקביל זה לזה, עד לרגע שבו הם מקבלים תפנית, פונים זה לקראת זה ומתחילים להישזר אט־אט יחד, לתוך תבנית סיפורית אחת.
"מועמדת יקרה" | טלי שפירא שחטר | עורכת: לילי פרי | הוצאת טל-מיד | 2021
לעורכת דין תמרה אורלב, ג׳ינג׳ית יפהפייה בת 34, יש סוד אפל, המאיים על חלומה הנכסף ביותר, ואולי אף על חייה. "תמרי, את תהיי שופטת, יש לך צדק שנוסע בדם,“ לוחשת לה אמה לפני מותה, ותמרה, סנגורית פלילית מבריקה, שיודעת להפוך כתבי אישום חמורים לזיכויים מצלצלים, נחושה לקיים את צוואת אמה. היא גדלה בלי אבא, מילדותה ידעה שבאה מתרומת זרע, אך לא הפסיקה לחלום, שיום אחד הוא יגיע – אבא שלה, אמיתי וחזק, שיאהב אותה, יתגאה בה וישמור עליה, כמו שכתוב בספרים. כשגם החבר האהוב שאיתו קיוותה להתחתן עוזב אותה, היא נשארת לבדה עם החלום. והיא מגישה את הטפסים, בצירוף ההמלצות המצוינות, לוועדה למינוי שופטים. אלא שמועמדות לשיפוט מלווה בחשיפה אישית בזכוכית מגדלת – ואין סיכוי למועמדים שדבק בהם שמץ רבב. כמו שהזהיר אותה רב-פקד גומילי, “כבר היו מקרים… יש התראות אנונימיות על מועמדים לשיפוט. ואת יודעת: התראות מגיעות גם מאנשים הכי פחות צפויים. נכון או לא? ומה הבעיה לטרפד מינוי?" ולתמרה, היה עולם בטוח, עד שיום אחד אירוע מטלטל מאיים לטרפד את מינויה לשיפוט. מה הסוד המאיים על עורכת דין תמרה אורלב? ממי עליה להיזהר, ולמה? ומיהו הגבר יפה התואר בחליפה כהה ועניבה עם חולצה לבנה מעומלנת, שמודד אותה במבטים חודרים של אונקיות זהב באולם בית המשפט – ומה הוא עושה בחייה? האם תתמנה? האם תגשים את חלומה?
"מועמדת יקרה" הוא סיפור ישראלי מרתק, שזור בתיאורים ססגוניים של עלילות משפטיות, בצלילי מוזיקה ובצבע מקומי מרנין לב. במכחול-אמן ובלשון מקורית ומפתיעה הוא מצייר את פניהן הלא צפויות של דמויות עסיסיות המהלכות בשביליו המפותלים של עולם המשפט הפלילי, מתמודדות במערכות יחסים סבוכות וכואבות, כמהות לזוגיות ולאהבה – אלו הבוחרות לשים מסכה על פניהן כדי להתקיים, ולעומתן אלו המבקשות להסיר אותה, להיחשף כמות שהן, להאמין בכוחן, חוכמתן וחמלתן.
"מַעְלָה – כתב עת לביקורת ספרות", גיליון 4 | מקום לשירה | דצמבר 2021
מעלה הוא כתב עת לביקורת ספרות. שמו מעיד על שאיפותיו המרכזיות: להתמיר את הדיון בספרות, לחפש אחר המניעים הגבוהים בכתיבת ביקורת ספרות, ולהצביע על המדדים לבחינתה של היצירה הספרותית. מעלה מציע כי ביקורת ספרות היא עצם היכולת לראות את הדברים בעדינותם, כשעדיין לא התגשמו במלואם, כשהם במרחב שבין האדמה לשמים – כשהם למעלה. כתב העת מחפש אחר נקודת מבט השואפת להתבונן בנעשה בשדה הספרות לא רק כמבט המופנה ימינה או שמאלה, וודאי שלא כמבט המופנה מטה, כי אם כמבט מעלה: אל הרחוק, הטרנסצנדנטי, אל התקווה.
אנו מבקשים להפוך את ביקורת הספרות משדה קרב, זירת סיף, חדר ניתוח או חדר המתנה מנומנם, לאתר של עדינות, אמונה, הגות, קסם ויופי. אומנם, על פי רוב העדינות נחשבת לרחוקה מן הביקורת, אולם למעשה היא לב ליבה: העדינות אינה חולשה, רגשנות או היעדר תעוזה; היא לא נועדה לטשטש את עמדתו של הכותב, והיא אינה סותרת את הנימוק או השיפוט – נהפוך הוא. אם ביקורת הספרות מבקשת להוסיף לפרספקטיבה של הקורא והכותב, לרקום את הקורים הדקים שנעלמו ממבטם – בגוף היצירה, בהקשר שלה, או בחשיפת נקודות העיוורון שלה, הרי שהעדינות היא הכלי העוצמתי ביותר לביקורת, לשינוי. בלעדיה, הביקורת היא מלחמת גלדיאטורים על מסך ירוק, היא רהב פרפורמטיבי ההופך את סיבתו למשנית. בתקופה בה האלימות זוכה למקום כה מרכזי בתרבות בכלל ובתרבות הביקורת בפרט, העזה אמיתית תימצא דווקא בהיפך המוחלט – בעדינות; אותה עדינות המאפשרת תיקון במימדים גבוהים יותר, המתגשמים בסופו של דבר בטקסט הספרותי.
"גברים ללא נשים" | הרוקי מורקמי | תרגום: שאול לוין | כתר ספרים | 2021
בשבעת הסיפורים שבקובץ הנהדר הזה מתמקד הרוקי מורקמי בחייהם של גברים שמוצאים את עצמם לבד, ללא נשים, איש־איש בדרכו. חתולים נעלמים ובָּרים עשֵנים, לבבות בודדים ונשים מסתוריות, בייסבול וביטלס — כל אלה נארגים יחד לסיפורים מהפנטים המדברים אל כולנו, משובצים בנגיעות ההומור האירוני המאפיין את עבודתו.
הרוקי מורקמי, סופר ומתרגם יפני, נולד בקיוטו ב־1949 וכיום מתגורר בקרבת טוקיו. יצירתו הענפה תורגמה ליותר מחמישים שפות, והוא תירגם ליפנית סופרים מערביים חשובים. מורקמי זכה בפרסים ואותות כבוד רבים, בהם פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות, פרס פרנץ קפקא ופרס ירושלים.
"ספר שובה לב שאי־אפשר לעמוד בפניו. כמו אהוב שאיבדנו, הוא מוסיף להיאחז בך עוד זמן רב אחרי שהקשר נגמר… בחלקו אלגוריה, בחלקו מיתוס, בחלקו ריאליזם מאגי, בחלקו בלש פרטי א־לה פיליפ מרלו… מורקמי הוא פרפורמר של אמנות המיצג." הניו יורק טיימס
תגובות