המומלצים של רן יגיל
בהיותי מבקר ספרות בכלל ומבקר שירה בפרט, אני מקבל מדי שבוע ספרים חדשים, חדשות לבקרים. כמו כן, אני עצמי עורך ומו"ל של הוצאה לאור המוציאה ברובה ספרי שירה, הוצאת "עמדה". אלה הם חמש בחירותיי בתחום ספרי השירה. מדובר בחמישה ספרי שירה שקראתי וחזרתי וקראתי לאחרונה ויש בהם לטעמי משום היופי הרב, ובקריאה שבהם יש משהו מתגמל ומרגש. אני שמח להמליץ עליהם בחום.
"זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" | שולמית אפּפל | עורכת: אביבית משמרי | הוצאת פטל | 2020
בגלל היְשירוּת:
צירוף המפתח להבנת הספר הייחודי הזה, הכולל שירים קצרים ורצפים פרוזודיים אסוציאטיביים, הוא התבצרות נשית. ברוב שירי הספר אפפל מוותרת על השורות הקצוצות, על הפסיחות המוכרות משירת נתן זך, כל זאת למען השחרור הטקסטואלי; אבל אין היא מוותרת על ההתבצרות הנשית הפוצעת של הבחירה בַּלבד — לעשות את זה לבד! ובאופן מפוכח לחלוטין. יש לה הרבה ביטחון וניסיון בכתיבת שירה וטקסטים, וזה ניכר במקטעים השונים. הנה, למשל, הטקסט "עשרה שירים וספר פרוזה": "את לא צריכה להשאיר אחרייך יותר מעשרה שירים / וספר אחד אם את כותבת פרוזה. זה לא אמור לנחם אותך / רק להזכיר לך שהעולם חייב את עצמו לאפשרות המובנית / לשכוח. גם אותך. מה עם הנאמנות, את שואלת. מצאת / את מי לשאול. הגבר היחיד שאי־פעם פירנס אותי בגד בי / גם בשנתו. ומה שכתבתי כשהוא ישן פירנס אותי שנים. / אז אין טענות".
"עיר ותנוחת ההר" | מאיה ויינברג | עורכת: סבינה מסג | איור: ערן צלגוב | הקיבוץ המאוחד – סדרת כליל לאקופואטיקה | 2018
בגלל האנושיות:
שירת הטבע מיעקב פיכמן ואסתר ראב ועד עודד פלד, סבינה מסג ועמוס אדלהייט בספרותנו – נתפסה משום-מה כשירה נחותה, צידית. באחרית הדבר לספר מסבירה המשוררת והעורכת סבינה מסג, במה שונה שירת הטבע כעת – שלדידי תמיד עמדה במקום מרכזי – משירת הטבע בעבר. מסג כותבת: "אקופואטיקה היא שירת טבע המודעת למשבר האקולוגי". אין קולע מזה לתיאור שירתה של ויינברג. שירה זו, קובעת מסג, עשויה "לסייע לרפא את הנתק בין אדם למקום". כל כך נכון ומדויק. ויינברג היא רופאת חיות ותחום ההתמחות שלה הוא עטלפים. צודו ברדאר החד שלכם את השיר היפה הבא הכולל את סדר פעולות ההצלה והחֶמלה:
"אני מטפלת בה בוקר, ערב / אוכל, מים / תרופה מתחת ללשון / לפעמים מתחת לעור. / אני מחליפה סדינים / עיתונים, כרית חימום / חוֹם תחת חוֹם / אני מביטה בה בעיניים / מנקה את הפרווה / מצמידה עד שתפסיק / לרעוד./ אני יודעת שהסיכוי קטן מאוד / לפעמים אני מתפללת / אני אף פעם לא נותנת שמות".
"נֹחַ שטרן – כל השירים" בלוויית המונוגרפיה "לברוח מהחיות המכוערות" של סיגל נאור פרלמן | עורכת המונוגרפיה: דינה הורביץ | הוצאת פרדס | 2018
בגלל יְפִי הנידחוּת:
המשורר והמתרגם נֹחַ שטרן (1960-1912), מי שתרגם לראשונה במלואה את הפואמה הנודעת של ת"ס אליוט "ארץ השממה" לעברית, היה דמות מוזרה וזרה. הוא שמע קולות וראה מראות. לקולות קרא נקישות ולמראות — רמזי אור. בשלב מסוים בחייו, עשר שנותיו האחרונות, אף החל לפעול על פי הקולות והמראות הללו, כמין קודים המצווים עליו מה לעשות כצו אלוהי או כחזון נבואי, כמי שמתקשר עם ישות עליונה, בדומה לסופר המדע הבדיוני האמריקאי פיליפ ק' דיק שראה חזיונות ויצק אותם לתוך ספריו. אני מניח שכיום היו אומרים שהוא היה סכיזופרן, אבל זה סיבך את שטרן כהוגן.
ב-1953 הוא ניסה לחנוק את הספרן בקיבוץ רמת רחל, כיוון שהלה לא רצה להשאיל לו ספר. הוא נשפט ונשלח לכלא ואחר כך לבית משוגעים, מה שנקרא אז בשנות ה-50 בית חולי רוח. הוא נחשב למקרה הראשון במדינה הצעירה של אדם שנשפט על אי-שפיות זמנית. השופטים העלו את הסברה כי בזמן החניקה הוא לא בדיוק ידע מה עשה. בכלא הוא ערך כתב עת של תשעה גיליונות בשם "הד הכלוא". לבסוף השתחרר והתאבד ב–1960 בשריפה. בדרך חייו לפני כן הספיק להיות חייל במלחמת העולם השנייה במסגרת הבריגדה היהודית הקרויה גם החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת) ולהיות בין עורכי ביטאונה, ואף לחם במלחמת העצמאות. נראה כי בכלא תיפקד היטב וגם בצבא מצא את מקומו. ככלל, מסגרות עזרו לשטרן בחיים. בחוץ, בעיר או בכפר, בחברה האזרחית כיחיד בודד, הוא לא הסתדר.
אני נִפְתֶּה לצטט מתוך שלושה שירים, הנה: "הלילך הפורח בלאט, / הלילך המכחיל אֵי־שם חֶרֶשׁ — / לי הזכיר הזיות ביבּשת אחת, / ואכזבות ביבשת אחרת. // אך ריחות־תפוחי־הזהב הכבדים / כבר באים לְהַנּוֹת ולענות, / כבר באים להעניק ולהחניק, כְּעֵדִים / לַחיים במולדת הזאת" ("ריחות", מתוך ב"מולדת, משירי העולה בארץ"); או: "חדרי המואר — מֵעֵבֶר מִזה, / והאור היחידי, הרחוק — בִּקְצֵה / התבל — מעבר משָֹם. / וחיש בינם חולפות, בחושך בַּדממה — / לא נדע איפה — הֵנָּה ושמה, / בֶּהָרוֹת של קרונות האדם בלי־קול. / וזה כל הלילה. / זה הכל" ("הלילה"); או שורה נפלאה שכזו לפתיחת שיר ללא שם: "אין יופי בָּעולם — רק נצנוצים של יופי".
"הגיע הזמן להישמר מעצמנו" | מירון ח. איזקסון | עורכת: לאה שניר | הוצאת הקיבוץ המאוחד | 2018
בגלל ההתבגרות וההזדקנות:
זה ספר שירה יפה על התבגרות ואפילו על הזדקנות הדרגתית. מקום שבו העולם הופך קטן יותר ויותר, זהיר מבחינת הדובר והחוויה שלו, כמו בשיר הפותח "הערה ראשונה באוזנייך": "לגבי להקת הציפורים העוברת מעלינו: / בילדותי התפעלתי מן המובילות, / הן שמציירות למפה את עולמה. / בזִקנתי אתרגש מאלה המכונסות בסוף, / כבר אינן רוצות להכריח אחרים. // ובתווך נותר לי להצביע על האמצעיות, / יכולות היו לצנוח, יכולות היו לבטל / את החזית ואת העורף, / לקחת את השורה לעצמן עד הקרקע. / מותרות היו לבחור מנהיגים מותשים חדשים / אפילו להודיע על ביטול המסע והעונות". הרי נשמעת כאן נימה פוליטית בשירתו האניגמטית של איזקסון.
"הערך הקיים מיילל בחשֵׁכה" | יחזקאל נפשי | הוצאת עמדה | 2014
בגלל הרליגיוֹזיוּת:
גילוי נאות: הספר הזה יצא בהוצאתי, אבל למה יסבלו משוררים נהדרים רק כי הם הוציאו אצלי. יוצא אפוא שאמליץ עליו בפה מלא כספר מרגש. אצל נפשי קיימת תחושה חזקה בשירים שהדת באשר היא, כל ממסד דתי, מצֵרה את קונוס האמונה ואת ההתחברות של האדם אל אלוהיו. נפשי הוא משורר בנוסח הרומנטי הווידויי – להביט בטבע, ביְקום, כדי להבין שהדת קטנה על אלוהים, או כפרפראזה על שירו של טשרניחובסקי הנודע "לנוכח פסל אפולו", אין לאוסרו ברצועות של תפילין. הנה השיר היפה הנושא את שמו המורכב של הספר: "הערך הקיים מיילל בחשכה":
"ראיתי עץ ושִׁלפי מים./ חשרת עבים מקובצים ממעל./ בהרות לבנה נוגות מוארות ברגבי הצומח,/ והמאור עוטֶה בארשת פניה./ ראיתי השיער הזהוב והמשי…/ ובקודש ובחרדה אל לִבּי אמרתי; כאן החיים ואין עוד מוות./ אלו הם החיים ואין לייחל ליותר מזאת./ האורנים ופרי האדמה. הריח. זג ענבים/ נוצצים, בוהקים על כלונסאות עץ./ דמעות הגשם. נהר ירוק./ בעוד שנים הכול יועם ללא שוב./ והלוא אין עוד מוות./ אלו הם החיים המתרחשים כאן./ האדמה פועמת, האדמה זועקת,/ קוראת באנקה,/ כאן אלוהים".
איזה יופי של בחירות. כמה הומור, חיבה, פשטות ויופי יש בכתיבתך.
שולמית, משוררת יקרה, שלמי תודה על התגובה החמה הזאת – רני
בגלל האנושיות בגלל הישירות בגלל המיקוד בגלל יפי הציטוטים ,
בגלל הפירגון למשוררים האלה ולמשוררים אחרים
אלך לקרוא באלה הספרים .
יפה, משוררת יקרה, איזו תגובה יפה ומקורית. תגובה שעונה בלשון הרשימה. נפלא. רן
קראתי בהנאה את חמש בחירותיו של רני יגיל בתחום השירה. במיוחד נגעו ללבי שורותיו של נח שטרן. כמה יופי יש במילות השיר. הן מתנגנות ומתחרזות ומצטלצלות על הלשון ובלב: "…בהרות של קרונות האדם בלי קול. / וזה כל הלילה. / זה הכל."
יש רצון לקרוא עוד. זה לא הכל.
דפנה, סופרת היקרה, שלמי תודה לך. אכן ראוי להעלות שוב ושוב את שמו של נח שטרן, בן דורו של נתן אלתרמן, שלא זכה להכרה מספקת בשירתו ובמפעלותיו הספרותיים. רני
"הישירות", "האנושיות", "יפי הנידחות", "ההתבגרות וההזדקנות", "הרליגיוזיות" – סיבות טובות לבחירה בספרי שירה מומלצים. תודה, רן, לך ולנבחרים. משמח שהשירה חיה , מרגשת ומשפיעה רוב יופי והנאה על קוראיה. תודה גם לסלונט.
ארלט, משוררת יקרה, איזו תגובה יפה וחכמה. שלמי תודה. רני
רני כרגיל משלב באופן נדיר תבונה רגישות וכנות. תודה והוקרה לך ושמח על השותפים שנבחרו.
מירון, משורר יקר, תודה על הפרגון והמילים החמות. זה משמח אותי כל כך. רני
כי יש בבחירה "פתיחת תחום" ונקודת מבט אחרת שלא חשבנו עליה, כי יש, לשם שנוי, תמימות מרעננת בבחירה ונחת של הסכמה
רני יקר,
איזו חדות ובהירות יש בביקורות שלך, איזו ראיה רחבה ואיזו נדיבות.
תודה לך,
סיגל
אילן משורר היקר, תודה על התגובה.
נדמה לי שהתגובה קטועה-משהו ומתחילה באמצע, אולי אני טועה, אך תודה על רוח הדברים.
אהבתי את: "תמימות מרעננת בבחירה ונחת של הסכמה". רני
סיגל, משוררת וחוקרת ספרות יקרה, תודה על שפע המחמאות. לאו מילתא זוטרתא היא לשמוע זאת מכותבת המונוגרפיה על נח שטרן. רני
רן יקר.
כי אני תמיד קוראת בשקיקה את הביקורות שלך.בסקרנות בשקיקה
כי הביקורות שלך מעוררות בי סקרנות מחשבה
כי אני חשה את היושר היושרהוחדות המבט במילותיך
קראתי בשקיקה .
"נוח שטרן כל השירים" מונח על שולחני ואקרא בקרוב.
את שירתו של יחזקאל נפשי אינני מכירה
רשמתי את שם הספר אזמין בחנות הספרים, "אדרבא" בירושלים .
גם את ספרה האחרון של שולמית אפפל אני מתכוננת לקרוא.
רשמתי לפני את שאר ההמלצות אבל הכסף הכסף כשאתגבר פעם על משיכות היתר שלי בבנק. ארכוש.
שבת שלום.
רני יגיל הוא מבקר שירה ידען ואפשר להתייחס ברצינות להמלצותיו. אוכל רקלומר כאן שקראתי את ספרו של חזקאל נפשי ואף כתבתי עליו בעצמי ואני יכול להצטרף להמלצה. באשר לנח שטרן, קראתי את הרומן שכתב רני יגיל על שטרן, נקישות ורמזי אור, ואני יכול להמליץ גם עליו.
מצטער על טועוית ההגהה, חוזר ושולח:
רני יגיל הוא מבקר שירה ידען ואפשר להתייחס ברצינות להמלצותיו. אוכל רק לומר כאן שקראתי את ספרו של יחזקאל נפשי ואף כתבתי עליו בעצמי ואני יכול להצטרף להמלצה. באשר לנח שטרן, קראתי את הרומן שכתב רני יגיל על שטרן, נקישות ורמזי אור, ואני יכול להמליץ גם עליו.
ירון: סופר, מבקר, עורך יקר ובזמן האחרון גם משורר, צדק רב יש בכל אשר כתבת. יחזקאל נפשי הוא אכן משורר מצוין, ותודה מקרב לב שהזכרת את הרומן שכתבתי על אותו משורר מקולל ואהוב, נידח ונשכח כל כך: "נקישות ורמזי אור – מדינת ישראל נגד נח שטרן". חיבוק ממני ושבת שלום. רני
רני: כמובן שנזכיר את הרומן שלך. רומנים טובים אסור לשכוח. וכחלק מרמזי האור, אכתוב כך: המשך לכתוב רומנים כאלה ותביא גאולה ליוצרים נשכחים. נקישות ורמזי אור הוא רומן, לא ספר תיעוד כפי שנכתב כאן באחת התגובות. ולגבי יחזקאל נפשי, טרילוגיית הפני עצמי שלו היא ספרות וידוויית בעלת כוח אמיתי שאהבתי ואף כתבתי עליה.
ולגבי ה"משורר", ברשותך, חצי משורר ותו לא, ואני קווה שזו חצי הכוס המלאה…
רני, כיוון שאתה איש לשון, מחובתי לשלוח שוב תיקון הגהה:
כמובן שנזכיר את הרומן שלך. רומנים טובים אסור לשכוח. וכחלק מרמזי האור, אכתוב ברמז: המשך לכתוב רומנים כאלה ותביא גאולה ליוצרים נשכחים. נקישות ורמזי אור הוא רומן, לא ספר תיעוד כפי שנכתב כאן באחת התגובות. ולגבי יחזקאל נפשי, טרילוגיית הפני עצמי שלו היא ספרות וידוויית בעלת כוח אמיתי שאהבתי ואף כתבתי עליה.
ולגבי ה”משורר”, ברשותך, חצי משורר ותו לא, ואני מקווה שזו חצי הכוס המלאה…
הגב
ירון היקר, חחחחה. תגובה נפלאה. פשוט חכמה ושנונה. תודה על כל הקרדיט. איך שר דורי בן זאב: חצי משורר וחיציו מילים / את שגולש הוא מחפש שבילים …
אכן מילותיך חיצים. שבוע מבורך. רני
חמש בחירות מוצלחות וממוקדות של משוררים טובים וייחודיים וכה שונים זה מזה מעידות שאתה מבקר בעל טעם מגוון עם פתיחות לסגנונות כתיבה שונים ורגישות לשפה, לנשמת השיר ונבכיו, תכונות שלא כל מבקר ניחן בהן. וראויות לציון גם הבחירות הטובות של הציטוטים, שנותנים ביטוי לאמת הנשית הנוקבת של שולמית אפפל בישירותה החשופה, ליחס האנושי של מאיה וינברג לטבע ולברואיו. וכל כך קולעת הכותרת שלך על נוח שטרן "בגלל יפי הנידחוּת" – זה הקטליזטור של משורר נפלא שחווה עד תום ובאופן טוטאלי את החיים, עד כדי טירוף והתאבדות, ובחושיו החדים קלט ש"אין יופי בעולם, רק נצנוצים של יופי". מן הצד האחר – הפן של תהליך ההתבגרות וההזדקנות בספר שיריו היפה של מירון איזקסון. ולבסוף הרליגיוזיות מנקודת מבטו של יחזקאל נפשי שמוצא את האלוהות בחיים ובטבע בשירו הוידויי "הערך הקיים מילל בחשכה". יפה המניפה שפרשת. יישר כוח!
יערה, משוררת יקרה, אני כל כך אוהב את התגובות הסיכומיות והמדויקות שלך. ממש כל ההמלצות בקליפת אגוז. שלמי תודה. רני
חיה אסתר, משוררת יקרה, תודה על התגובה המפורטת והיפה. נצור היטב עמי ספרך היפה בעל השם המקורי: "כי הריח יש לו מבוא גדול באהבה". איזו שפה פרטית וייחודית, לשון שירה. רן
המלצות מסקרנות, בחירה טובה של שירים וציטטות אוהבת את העין הביקורתית הרגישה שלך
תודה