המומלצים | שירים
"יתרון הביתיות" | אלון ארד | עריכה: יואב גלבוע | קתרזיס הוצאה לאור | 69 עמודים | 68 שקלים | 2022
יתרון הביתיות בוחן את מושג ״הבית״ על היבטיו השונים, ושעריו נעים מבית הילדות אל עבר הבית האישי של החיים הבוגרים. אולם בניגוד למצופה, רוב רובם של שירי הספר מתרחשים ונוגעים דווקא במרחב החיצוני כגון הרחוב, בית הספר ואף בחוץ־לארץ. המהלך הספרותי הוא בכך שכל אלה מצטרפים יחד לכדי תמונה שלמה של ״הבית״. בכך, שירי הספר מגלים את הביתיות במקומות הכי פחות צפויים ומגישים לקורא חוויה של חדשנות לצד נינוחות.
הקולות העולים משירתו של ארד הם קולות של שעשוע ואירוניה אשר משרתים את מטרותיו של המשורר בחוכמה וברגישות, ובכך מצליחים לנטוע דבר מה חדש בליבו של הקורא. השפה הפתוחה של הספר הופכת אותו לנגיש ומעניין עבור קוראי שירה ותיקים וגם עבור אלה החדשים.
"התפוח והעינם" | רונה טאוזינגר | עריכה: סיגל נאור פרלמן | עיצוב עטיפה: רוחמה ש. | ציור עטיפה: גלעד אפרת | הקיבוץ המאוחד | 103 עמודים | 76שקלים | 2022
בְּכַפּוֹת רַגְלָיו הָעֲדִינוֹת, מְשׁוּחוֹת
מֶתֶק אֲפַרְסְמוֹנִי, יַרְכִּיב שִׁכְרוֹן מָחוֹל.
לְכֹחוֹ יָנוּעוּ גַּם הָרִים עַתִּיקִים,
עֵיבָל וּגְרִיזִים, מַשִּׂיאִים מִמַּסְלוּלָם
כָּל קִוְקוּוֵי כּוֹכָב, לִצְלִילֵי מְזִיג עִנְבָּלִים
קְלָלָה הָיְתָה לִבְרָכָה.
מבעד לחיקה של אם המְלווה את בנה הטרנסג'נדר בתהליך ההתאמה המגדרית נכתב ספר שירה זה, שיש בו מזיגה מרתקת בין עוצמת הסיפור לעוצמת הלשון. בעמקוּת פיוטית, באומץ ובהומור, מתוארים בו הגוף המשתנה והשתנות הנפש של הבן והאם כאחד.
התחביר המקורי והלשון המוזיקלית של רונה טאוזינגר קושרים בין רחוקים כביכול: טבע ותרבות, מסורת וקִדמה, גוף ורוח. השפה מתפרקת ומתהווה ללא הרף, כמו מבקשת מלים למתרחש מחוץ לגבולותיה. עיצוב אמנותי זה הוא המעניק ל'התפוח והעֵינם' את ייחודו כיצירה אקטואלית וא־זמנית.
אין משובש מששת ימי בראשית. פעמִים המסע המשותף לאם ולבנה מואר מכוח זיקה מפתיעה למקורות היהודיים; כך נמתח המבע השירי מן הזהות העכשווית אל שורשיה ההיסטוריים; כך נפרשת שירת סוד, שירת אהבה, שאין העולם מתקיים אלא בה.
רונה טאוזינגר היא חוקרת ספרות, יהדות ותרבות, עורכת מדעית ב'אנציקלופדיה של הסיפור היהודי', אוניברסיטת בר אילן; ספרה 'תמר אשת ער' ראה אור ב-2020 (אוניברסיטת בר־אילן). ספר שיריה הראשון 'כל העולם מפנה לה' ראה אור ב-2022 (פרדס).
השיר שלא שרו מעולם" (שירים, 2022-2016) | הרצל חקק | בית עלים | 2023| 318 עמ"
כֵּן, כִּבּוּ אֶת הֶעָבָר, לֹא יוּשַׁר כְּבָרִאשׁוֹנָה.
יַלְדֵי גְּאֻלָּה נֶעֱרָכִים, הֵם סִירַת שְׁלִיחִים
לִפְנֵי הָאֳנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה. כָּל מִלָּה נִקְדְּשָׁה
בִּכְתִיבָה תַּמָּה, רִצְפַּת אֵשׁ, צֹפֶן לִקְרַאת
הַחֲנִיכָה שֶׁלֹּא נִשְׁלְמָה. מִשִּׁירֵנוּ הֶעָשִׁיר,
שָׁב נֶאֱנָח הַשִּׁיר: הַאִם עַתָּה נִוָּרֵשׁ, וְנֵלֵךְ
שָׁחוֹחַ. תְּהִלִּים וְשִׁירִים וְהִנֵּה מַשּׁוּאוֹת
זָרִים. מִי כִּבָּה שׁוֹשַׁן לִבָּהּ. שָׂפָה אַחֶרֶת,
וְאֵין בְּחֻבָּהּ הֵד מְנַגֵּן. אֵי הַסֶּכֶר שֶׁנִּבְנֶה
לָנוּ מָגֵן. לְשׁוֹנָם מוֹחֶקֶת מוּבָנוּת. וְאָנוּ
אוֹבְדֵי פֶּלֶא, פְּגוּעֵי חֹלִי רֵיקָנוּת. (163)
מדבריו של פרופ' אורציון ברתנא על הספר:
בשפה מטאפורית, עמוסת סמלים, ובעיקר בשפה שהיא גם, כאמור, ארס-פואטית – משמע, שפת-השיר מדברת על מהי שירה – זהו מסר זהות של משורר יהודי-עברי-ישראלי. היא אומרת שניכרת בשירת דור המדינה התכחשות למקורות הלאומיים, והדבר אינו טוב.
לכאורה, בשורות אלה, המצוטטות כאן, מתנגנת בעיקר שירה של אלתרמן, שירה של רחל, כפי שמבהיר זאת הרצל בתחילת הפירוט של מקורותיו לשיר זה. למעשה, זהו שיר ארס-פואטי יהודי-עברי-ציוני, המדבר על שירת "יַלְדֵי גְּאֻלָּה", שהם ספק האחים חקק, ספק כל בני דורם, הנולדים אל מדינה יהודית-עברית-ציונית. ושירת ילדי הגאולה, בתוך בני הדור כולם, היא שירה של שליחים למסר העליון של השפה העברית. מסר זה מתבסס על מקורות אמוניים, על מקורות מטאפיזיים, וגם על מקורות היסטוריים. בכותבי זאת, אומר הרצל בשירו, אני המשורר עושה את שלי, על-אף שאין היענות לי. אנחנו, הוא כותב ושר, בני הדור שבגר וזקן, מהווים סירת של שליחים. אנחנו כותבים שירה עשירה, שמטרתה להשלים את המפעל היהודי-עברי-ציוני, ושולחים אותה אל הקורא. אבל אין לנו מקום בשירה הישראלית. אין לנו דורש בתוך התרבות העברית כולה. ובלשונו, במצוטט כאן מראשית השיר – לנו "תְּהִלִּים וְשִׁירִים", ואנחנו בתוך "מַשּׁוּאוֹת זָרִים". לנו שפה נעלה, גבוהה, ומישהו כיבה את "שׁוֹשָׁן לִבָּהּ". וכך הלאה.
"ובשקט הולך וגובר" | צדוק עלון | הוצאת גמא | 2023 | 60 ש"ח
זה שני עשורים מתבלטת שירתו של צדוק עלון במרחב השירה הישראלי התוסס. מחד גיסא, זוהי שירה המנכיחה את נטייתו החזקה של עלון לפילוסופיה של שפינוזה – עלון הוא בעל תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית – ומאידך גיסא, זוהי שירה בעלת רגישות עצומה אל מול חיי היום־יום, אל מול האנשים הפשוטים, אל מול פכֵּי החיים הקטנים ביותר.
במודוס פואטי רך להפליא, גדוש חמלה, פיוס והשלמה, עלון, אשר פרסם עד כה אחד־עשר ספרים (שירה, פרוזה והגות,) משלב בערבוביה גם בספר שירים זה שמחה ועצב – שמחה על עצם מימוש הקיום ועצב על אשר הווייתנו חולפת.
ממליץ: רן יגיל
"מעוף אינסוף", שירת השואה וזכרה | אנתולוגיה בעריכת שוקי גוטמן | אשכולות פואטיקה
דברים שאמר העורך שוקי גוטמן בהשקת הספר:
שירה עברית לעם המביאה את השיח של משוררים ומשוררות בישראל של המאה -21 עם השואה וזכרה. בני ובנות משפחתי נספו בשואה ובשנים האחרונות אני חוקר את שירת השואה, לפני כשנה יצא לאור ספר השירה שלי 'מה איבדת בפולין' שנכתב בעקבות המסעות שלי לפולין כאיש חינוך .
אני רואה חובה אישית לשמר את זיכרון השואה. יש לזכור שאנחנו חיים בתקופה שעדיין יש לנו שורדי שואה. חובת הדור שלנו להחזיק את הזיכרון לדורות הבאים ולוודא שלא יישכח. השירה משרתת את הזיכרון של הסיפורים המשפחתיים המראות הדמויות. השירה ממש מצילה חיים ונותנת משמעות לבטא את רחשי הלב, מתבוננת באופן בלתי אמצעי על זוועות השואה ומתארת את האירועים מביאה את הקול החברתי"….
תגובות