המומלצים | שירים
"איש בשנתו" | מיקי מילר | עמדה | עורך: רן יגיל | 141 עמ' | 74 שקלים | 2022
שירת מיקי מילר מתאפיינת בטון הגותי פילוסופי עמקני בנוסח המודרניזם העילי. תמצא כאן מחשבות מורכבות ורעיונות מקירקגור ועד היידגר. זו שירה אימאג'יסטית־קולאז'ית. עם זאת, מן הראוי לציין, כי זאת אינה שירה שכלתנית קרה המוותרת על רגש. זו דווקא שירה המעוררת לֵב רַגָּשׁ ויוצרת מרחב אינטימי עם הקורא. ככל שאתה מעמיק חפור בשירים, המביעים בעיקר את מצב האדם בהבּיטאט שלו, עירוני או כפרי, תמיד מתחת לבית יש עוד בית ומעל לבית עוד בית, ובתוך האדם עוד אדם מלא מאוויים ויֵצֶר. אתה חש כי יש כאן קול בָּשֵׁל המשורר לך ביד בטוחה. מפתיע ביותר שזה ספר הביכורים שלו, עד שאתה כקורא שירה תוהה בינךָ לבינךָ היכן היה כל השנים הללו ומדוע נעדר מעולם הספרות. (רן יגיל)
"כמו הורים במסיבת יומולדת" | נעה וגנר | קתרזיס הוצאה לאור | 80 עמ' | 68 שקלים | 2022
מתוך הספר:
אֲפַזֵּר
וַאֲפַזֵּר
דְּבָרִים שֶׁכָּתַבְתִּי.
כְּמוֹ זְרָעִים.
וּמַשֶּׁהוּ בְּאֵיזוֹ אֲדָמָה,
הֵיכַנְשֶׁהוּ,
יִתְפֹּס
יַצִּיל אוֹתִי
מֵהַשִּׁיטוּט הַתְּמִידִי
בַּשָּׁמַיִם,
מִקְּבוּרַת
הָאֱמוּנָה
שֶׁבְּקָרוֹב אָמוּת.
ספר השירים השני של הבמאית והמשוררת נעה וגנר ״כמו הורים במסיבת יומולדת״ הוא הצצה כואבת ומשועשעת על המתח שבין המאבק לעצמאות נשית לבין הצורך הבלתי נשלט באחר ובאהבה. באופן ייחודי, וגנר חושפת את קשיי הבדידות השזורים בתוך חייה שלה כנוודית גלובלית שאינה מחויבת למיקום גאוגרפי מתמשך. שירתה של נעה וגנר מעמידה במרכזה את כל המוטיבים המאפיינים את המילניאלס: בדידות, נוודות, כמיהה לעצמאות ותמרון בין כאב וחופש, וכל אלה מופיעים בגון קולה הייחודי, הקופצני והביקורתי.
"הכל שירה – האוסף האקלקטי" | אילן יוסף ברקוביץ | עיתון 77 | 147 עמ' | 73 שקלים | 2022
סימנים בעולם
מַסְלוּל חַיַּי מוֹבִיל אוֹתִי אֶל מוֹת הָאָמָּנוּת
אַךְ אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ לְהִלָּחֵם בָּזֶה
וּכְלֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁלִּי הֵם שִׁירַי
שֶׁהֵם גַּם מַכְשִׁירֵי עִנּוּגִים,
נִיצוֹצוֹת אַהֲבָה, שֶׁבְּמֵיטָבָם הֵם עֲדַיִן דּוֹלְקִים
וּבְמֵרָעָם הֵם כָּבוּ.
אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים כְּדֵי לִקְבֹּעַ סִימָנִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ עִוֵּר
שֶׁזּוֹכֵר אֶת כִּתְמֵי הָאוֹר מֵעֲבָרוֹ.
"הכל שירה – האוסף האקלקטי" הוא ספר שיריו השישי של המשורר ד"ר אילן יוסף ברקוביץ'. קדמו לו הספרים "מודֶה באהבה" (1995, הוצאת סער); הטרילוגיה "תפוזים; חרובים; חרוזים", שראתה אור בין השנים 2014-2007 בהוצאת אבן חושן ו"המשורר האשכנזי האחרון" (2016, הוצאת פרדס).
ברקוביץ' כותב על שירת דורנו במדורי השירה: "משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ"; "שירת ישראל" בכתב העת הספרותי "עיתון 77" ו"השיר השבועי" באתר יקום תרבות. בעבר ערך את עיתון השירה העצמאי "שָׁלֵם – עיתון לשירה טוטאלית בעברית" וכיום הוא מפעיל דף פייסבוק בענייני שירה, חברה ופוליטיקה. בשנת 2017 ייסד ברקוביץ' את פרס סנפיר לשירה – שוחה נגד הזרם, שעל אודותיו ניתן לקרוא בגיליון השביעי של כתב העת "סלון הדחויים לשירה אלטרנטיבית", שיוחד לו (אפריל 2020).
"פיקוסים" | גיא עינת | קתרזיס הוצאה לאור | עורך: אלי אליהו | 49 עמ' | 60 שקלים | 2022
מתוך הספר:
וְאֵיךְ יֵדַע הָאוֹרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַבַּיִת
מִלְּבַד הַכִּתּוּב ״גְּלוּסְקִין 17״
הַתָּלוּי בְּרִשּׁוּל עַל הַפִיקוּס הָרִאשׁוֹן בָּרְחוֹב?
אוֹרְחִים מְחַפְּשִׂים סִימָנִים לַדֶּרֶךְ,
סִימָנִים לְמַשֶּׁהוּ:
תֵּבַת דֹּאַר, שְׂדֵרַת עֵצִים, צִטּוּט מִשִּׁיר.
אֶת תַּמְרוּרֵי הַנֶּפֶשׁ מְעַטִּים מְחַפְּשִׂים.
מְעַטִּים מִדֵּי מוֹצְאִים.
"פיקוסים" הוא שביל נוסטלגי לילדות פסטורלית שבמהרה כל מרכיביו מתפרקים: הצומח, הדומם, החי והאדם. קונפליקטים טראומטיים משרטטים קווי מתאר של נפש, התפרקות אחר התפרקות. הספר עוסק בהשלכות שיש לטראומה על נפש של ילד, על תפישת עולמו, על האופן שבו הוא תופש את האחר ואת עצמו, כשכל אלה מקבלים לאורך הספר פרשנות ויזואלית באמצעות איוריה של המעצבת ורד גולדמן. השילוב של כל אלה מציג ספר שירה שהוא לא רק שירה, כי אם עולם תוכן שלם של אומנות, עיצוב, טיפול נפשי וחקר האדם.
"ואת כלה" | רוית ליכטנברג יקותיאל | הוצאת האם הגדולה | עורכות: איריס אליה כהן, ענת לוין | 88 שקלים | 2022
רֶגַע
אִמֵּךְ לוֹטֶפֶת שְׂעָרֵךְ, לֶחְיֵךְ,
יוֹצֶקֶת מִלּוֹת אַהֲבָה,
עוֹטֶפֶת רֹאשֵׁךְ בִּצְעִיפָהּ
הַסָּגֹל, שֶׁאָהַבְתְּ
אֵינָהּ מְסִיטָה מַבָּט, בְּאִבְחָה
נִלְחֶשֶׁת
סוֹד הָאִמָּהוֹת בְּאֶבְלָן
"ואת כלה" הינה פואמה שוברת לב ויפה לאין שיעור. המשוררת רוית ליכטנברג יקותיאל משרטטת לנו שבילים של התבוננות במסע החיים ובשברם; היא צובעת בסגול את סוד האימהות באבלן, את סוד פציעתנו הארכיטיפית בגן העדן המיתי, את המוות ואת הלידה מחדש, ואת ידיעת מחזוריות החיים על כאבם ועל אושרם. (ד״ר צילה זן-בר צור)
הפואמה "ואת כלה" נכתבה בחודשים שלאחר מותה של קמיל שטוקפיש, אחייניתה של המשוררת, בטיול שלאחר צבא בבוליביה. כותבת רוית:
"שמעתי את קריאתה של קמיל אלי להתעורר ולשוב אל היצירה והכתיבה. מאותו יום, בתוך השוק המוחלט והכאב הבלתי נגמר, החלו שירים לפלח דרכם החוצה. שורות שורות, בתים שלמים, ביקשו לצאת אל הכתב. כתבתי ברמזורים, בשולי כבישים, כתבתי באצבע על דלת המקלחת, על מפיות, קבלות, מעטפות דואר. המילים נתנו גוף ליללת הרוח והאירו דרך-לא-דרך בחושך גדול".
תגובות