אין ספק כי פיליפ ק. דיק היה מגדולי סופרי המדע הבדיוני של המאה ה-20, אך בחייו הוא יכול היה רק לחלום על התהילה שהייתה מנת חלקם של ארתור סי. קלארק או סטניסלב לם. מעריציו של פיליפ ק. דיק – ויש לא מעט כאלה – ציינו בשבוע שעבר 90 שנה להולדתו.

דיק, שנולד בשנת 1928 בשיקגו, לא חווה בילדותו הרבה רגעים מאושרים. הוריו התגרשו כאשר היה בן שלוש, והוא גדול בעוני מרוד, בתקופת השפל הגדול בארה"ב. והאב לא סייע לו ולאימו. עוד בהיותו תלמיד דיק הוא החל לכתוב שירים וסיפורים, שאחדים מהם התפרסמו בעיתון המקומי.

הוא החל לזכות בהערכה ספרותית בשנות ה-50, כשפירסם את סיפוריו במגזינים שונים, ותוך כדי כך אימץ לעצמו סגנון אישי מיוחד. שנות ה-60 היו הפוריות ביותר שלו – ב-1963 הוא זכה בפרס "הוגו" – הפרס היוקרתי ביותר בתחום המדע הבדיוני, עבור הרומן "האיש במצודה הרמה".

אך בהערכה הגבוהה ביותר זכה דיק מספר חודשים לאחר מותו ב-1982: סיפורו "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", הפך לסרט פולחן "בלייד ראנר" בבימויו של רידלי סקוט. ומאז התחילה הגאות: ב-1990 – "זיכרון גורלי"* עם ארנולד שוורצנגר, סטיבן שפילברג עיבד את "דו"ח מיוחד", "סוקר באפלה" ועוד סרטים וסדרות טלוויזיה רבים.

הספר שחולל מהפכה

דיק כתב כחמישים רומנים, שכתבי היד של חלק מהם אבדו, ויותר משמונים סיפורים בתחום המדע הבדיוני. הוא נחשב, ובצדק, לאחד מנושאי החזון הגדולים בשנים בהן כתב.