שְׁנֵי הָאַחִים נִתְפְּסוּ גּוֹנְבִים,
הֵם טָעֲנוּ שֶׁזֶּה לֹא הֵם בְּמַצְלֵמוֹת הָאַבְטָחָה.
הַחוֹקֶרֶת הֵשִׁיבָה אֶת הַסִּרְטוֹן לְאָחוֹר,
וּלְפֶתַע דִּמְיְנָה אֶת עַצְמָהּ עַל הַמָּסָךְ, יַלְדָּה בַּת שֶׁבַע
בְּחַנּוֹת כֹּלְבּוֹ גְּדוֹלָה. כַּף יָדָהּ כַּחֲפַרְפֶּרֶת בִּמְעִיל אִמָּהּ.
הַחֹם שָׁם הוֹפֵךְ כָּל מַר לְמָתוֹק וְהַכִּיס הַפְּנִימִי בְּצַד הַבֶּטֶן
כְּמוֹ נִמְתַּח מֵעַצְמוֹ. "כָּל מָה שֶׁאַתְּ רוֹצֶה לְעַצְמֵךְ תַּכְנִיסִי לְשָׁם,"
אָמְרָה לָהּ פַּעַם אִמָּהּ. הִיא מַכְנִיסָה אוֹצָרוֹת הַמִּתְחַכְּכִים
זֶה בְּזֶה בְּשֶׁקֶט וְלֹא נִפְגָּמִים.
לְיַד הַקֻּפָּה הִיא מְרַסֶּנֶת נְשִׁימוֹת תְּכוּפוֹת
וּמַעֲמִידָהּ פְּנִי תַּמָּה כְּשֶׁהַמַּטְמוֹנִים מְרַשְׁרְשִׁים,
הַקֻּפָּאִית כְּלָל לֹא שׁוֹמַעַת,
הֵם כְּמוֹ מֻנָּחִים לְהַשְׁהָיָה בָּאֲפֵלָה בְּבֵית מְלַאכְתּוֹ שֶׁל הַקַּדָּר,
וְאָסוּר לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם. בַּבַּיִת הֵם יִפְרְצוּ מֵהַכִּיס
כְּצִפּוֹרֵי שִׁיר וְיִסְתַּדְּרוּ עַל הַמַּדָּף בְּחַדְרָהּ.