כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֵין לִי אֲוִיר לִנְשִׁימָה.
הַמֶּתַח הַזֶּה שֶׁנּוֹלָד אִתִּי רַק הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם
כְּמוֹ הָעוֹף הַמְּכֻבָּס שֶׁהָלַךְ וְתָפַח לוֹ בְּפִי
כְּכָל שֶׁלָּעַסְתִּי אֹתוֹ יוֹתֵר וְהֶעֱבַרְתִּי אֹתוֹ מִלֶּחִי אֶל לֶחִי,
אוֹ כְּמוֹ שֶׁאִמָּא הָיְתָה מְסַפֶּרֶת עַל הַיְלָדִים בביאפרה
שֶׁאֵין לָהֶם מָה לֶאֱכֹל
וַאֲנִי בַּת הַשָּׁלוֹשׁ,
מְדַמְיֶנֶת לְעַצְמִי ביאפרה רְחוֹקָה עִם הֲמוֹן יְלָדִים
שְׁחֹרִים וְרָזִים שֶׁרָצִים וְצוֹעֲקִים
"אֵין לָנוּ מָה לֶאֱכוֹל וְהַכֹּל בִּגְלָלֵךְ!"
אֱגוֹז קָשֶׁה לְפִצּוּחַ בִּשְׁבִילִי הַכְּתִיבָה הַזֹּאת שֶׁלִּי.
לוּ יָכֹלְתִּי לִבְעֹט בָּהּ וּלְפַצֵּחַ אוֹתָהּ כְּמוֹ אֶת אוֹתוֹ הָאֱגוֹז
סְלִיחָה, אֶת אוֹתָהּ הַצִּפֹּרֶן הַמְּדַמֶּמֶת בְּכַף רַגְלִי
שֶׁזָּרַקְתִּי עָלֶיהָ בְּכָל הַכֹּחַ אֶת הַבָּלָטָה
שֶׁהָיְתָה בַּ"רָחֲבָה לְמַטָּה".
תִּבְעֲטִי כְּבָר. תִּבְעֲטִי.

**איור ראשי:שרון וובר-צביק.