במושבה שלי שהיתה לעיר
בַּמּוֹשָׁבָה שֶׁלִּי פֶּתַח תִּקְוָה שֶׁהָיְתָה לְעִיר
חֹרֶף יְפֵה נַרְקִיסִים הֵעִיר אוֹתִי מֵחֲלוֹמִי,
חֲלוֹם הַמְּחַבֵּק דֶּשֶׁא רַךְ וְיָרֹק רַעֲנָן וְרָטֹב
חֲלוֹם הַמְּחַבֵּק דֶּשֶׁא חַמִּים וּמַרְבַדֵּי אוֹר
הַמְּכַסִּים אֶת לֵב הַמּוֹשָׁבָה הַמְּבֻטֶּנֶת
שֶׁהָיְתָה לְעִיר קָרָה וּמְנֻכֶּרֶת
שֶׁאֲבָנֶיהָ אִלְמוֹת.
חֹרֶף יְפֵה נַרְקִיסִים שָׁלַח לַחֲלוֹמִי
כּוֹכָבִים מְדֻשָּׁאים יְרֻקִּים וְלָחִים עִם נִיחוֹחוֹת פַּרְדֵּסִים
הַשָּׁחִים לְכָל צְרִיחֵי הַמִגְדָּלִים הַגּוֹרְדִים אֶת הָרָקִיעַ
לְפַנּוֹת מָקוֹם לַשָּׁדות וְלַפַּרְדֵּסים שֶׁנָּסָוּ מִפֶּתַח תִּקְוָה שֶׁלִּי
מֵאֵימַת הַכְּרַךְ שֶׁבִּטֵּן אֶת לִבָּהּ שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הַיָּפָה
וְהֶעֱלָה בָּהּ רֵיחוֹת קְמִילָה
וְשֶׁמֶש שַׁכּוּלָה מָצְאָה בָּהּ אֶת בָּבוּאָתָהּ הָאֲפֵלָה.
הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי מְדַדֶּה בַּמַעֲלוֹת הָעוֹלוֹת
בְּשַׁלְהֵי הֶעָשׁוֹר הַתְּשִׁיעִי לְחַיַּי
אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר לַמּוֹשָׁבָה שֶׁנָּסָה מֵהַכְּרַך הַמְּבֻטָּן.
גם אני מתגעגעת לאם המושבות טרם בֻּטְּנָה. אני מצרה על כך, שלא הותירו מִיָּפְיָהּ, אותה חוו וגמאו נעורינו.
אני מתגעגעת לאם המושבות ומצטערת שהיא בוטנה.