ילדים היינו בתוך שכונה קטנה, סגורה מכל עבריה. שכונת חלומות שחיה לה כמלכות בפני עצמה עם עץ ערבה במרכזה, בור מים ופינת ישיבה לכל הנשים. שם ישבו לסרוג, לברור אורז, לנהל את העולם הקטן.

מקום יפה ושובה לב, וממנו ידענו לפרוץ אל עולם גדול יותר, אל הסרטים בקולנוע "אדיסון", אל המופעים במועדון ברחוב הטורים. כברק בשמַים חשוּכים פרץ לחיינו הילד חוזליטו, הזמיר הספרדי שכבש את הנשמות, כבש את העולם. קראנו בעיתון 'הארץ שלנו' כיצד הילד, שהפנט את כולנו באותו סרט שראינו במועדון, פורש כנפיים מעבר לכל האוקיינוסים.

בעיתון הילדים ראינו אותו מקבל כבוד מלכים בחצרו של פידל קסטרו שליט קובה, זוכה לחיבוקים מג'ון קנדי נשיא ארצות הברית, מקבל רובה מיוחד מלינדון ג'ונסון סגנו של קנדי. כציפור חופשיה משוטט בעולם בקונצרטים שובֵי לבבות.

החופש והדמיון והשירה סחפו את כולנו, והזמן נראה לנו בלתי שָביר. רצינו להאמין שהפלא הזה תמיד יישאר באוויר, ששום דבר לא יפגע בחלומנו, בשיר שלו "אמא יקרה", במבט הנסיך ובקול הפעמונים שהקסים רבבות. רצינו למלא עצמנו באותו צליל שהרעיד לבבות, באותה חֵרות פורשת כנפיים.

האגדה הזו הלכה וגדלה שבעתיים, מילאה את חיינו. והנה תם אותו נֶצח של זהב. הכול חלף ביעף.

חלף זמן, וכל המודעות בישרו: "הוא מגיע שוב" – האותיות הזהובות במודעה נתנו לנו מה שלבנו ביקש. נהרנו להופעה שלו, בשנת 1966.

הוא הגיע בוגר, מקסים בבגד לבן וזוהר, ועת פתח פיו והחל לשיר – נשבר לבנו. התרסק הלב, ואומללים ידענו: קולו התחלף.

את הסיפור הזה כתבתי בלב שבור, מנסה להרטיב כל שורה באותן דמעות שמילאו אותנו כשהחלום התנפץ.

הנה שניים מן השירים של חוזליטו נסיכנו, שירים ששבו את לבנו, באותה תקופה קסומה:

חוזליטו שר "אמא יקרה"

חוזליטו שר "גרנדה"

הסרט "הרפתאות חוזליטו"

וזה השיר שלי על אותה תקופה פלאית:

הנסיך שפרץ גבולות

יֶלֶד כּוֹבֵש עוֹלָם, סֶרֶט מֵצִיף כְּמוֹ יָם.

בַּמּוֹעֲדוֹן בִּרְחוֹב הַטּוּרִים רָאִינוּ אוֹתוֹ.

מַלְאָךְ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, פַּס קוֹל זָהָב, חוֹזֶלִיטוֹ.

סִירוֹפּ רַךְ. שֶׁמֶן מַלְכוּת הֵמִיס, נִתַּךְ.

דְּבַשׁ וְחָלָב. נִמְסַךְ פְּנִימָה, לֹא נִשְׁכַּח.

יְלָדִים נִסּוּ לִנְסֹק, לַחֲלֹם גָּבוֹהַּ וְרָחוֹק.

לִכְבּשֹ כָּמוֹהוֹ עוֹלָמוֹת, כָּמוֹהוֹ לְהַרְגִּישׁ

בְּפִסְגַּת חֲלוֹמוֹת. יֶלֶד הַפֶּלֶא הִרְטִיט וְשָׁבַר

סֻלָּמוֹת. "אִמָּא יְקָרָה" הִפְּנֵט אֶת חַיֵּינוּ

בְּעֵינַיִם קְסוּמוֹת. חוֹמוֹת נָפְלוּ, וּנְשָׁמוֹת.

קוֹלְנוֹעַ "אֱדִיסֹון" נָמַס. חוֹזֶלִיטוֹ יָצַק צוּף

בַּיּוֹמְיוֹם, עָטַף אָפוֹר בַּחֲלוֹם. בְּעַצְמוֹתֵינוּ

רָעֲדוּ צְלִילֵי "גְּרָנָדָה", סֶבִילְיָה. סֶרֶנָדָה.

זוֹ הָיְתָה עִירוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם, גַּן שֶׁל עֵדֶן.

הַמַּלְאָךְ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ לָהּ שָׁר, עִיר מוֹלֶדֶת.

שֹבֶל סֻכָּר אֱלֹהִי, סוֹפְּרָן חַשְׁמָל נְסִיכִי.

נִצַּתְנוּ נִיצוֹץ, שָׁאַפְנוּ לִפְרץֹ, לָעוּף אִתּוֹ

הֲכִי הֲכִִי. נִשָּׂאִים בְּאַפִּרְיוֹן קְסָמִים. עִמּוֹ

לַמְּרוֹמִים, בְּאוֹר עָנֹג, נָמוֹג. מַלְכוּתוֹ

זָהָב, לְיָדֵנוּ תִּקְרַב. תִּסְחַף חַיֵּינוּ דּוֹהֶרֶת

לַיָּצִיעַ, לַסֶּרֶט. בְּכַנְפֵי פֶּלֶא עוֹצְרֵי נְשִׁימָה

נוּכַל כַּצִּפֳּרִים לִפְרֹץ גְּבוּלוֹת בַּנְּשָׁמָה.

נִמַּס בַּתָּוִים, סְחוּטִים רְטוּבִים, עַד לְאָן

נַגְבִּיהַּ, נִסְגֹּד, נִכְמַהּ. וּבְתַדְהֵמָה

צָלַל כְּעָנָן, כְּנַף שַׁעֲוָה, מִמַעַל לָאֲדָמָה!

בִּשְׁנַת 1966 חוֹזֶלִיטוֹ הִגִּיעַ וְכֻלָּנוּ

חִישׁ חִכִּינוּ, לֹא בַּיָּצִיעַ. קָרוֹב לַבִּימָה.

הַלֵּב הֶחְסִיר פְּעִימָה. וְנִשְׁמַט.

הָאֲוִיר קָפָא נֶחְבַּט. בְּבַת. כִּסְמַרְטוּט

נִגַּר. הַנָּסִיךְ נָמוֹג, בָּגַר.

חֵרוּת הָאַשְׁלָיָה נִמְרְטָה, נִסְחֲבָה

עַל פַּס מֵיתָר. מַשֶּׁהוּ נִגְמַר. חִוֵּר כָּבוּי

חוֹזֶלִיטוֹ שָׁר. צָרוּד נֶעֱצַב, נֶעֱזַב לְלֹא

הַקּוֹל שֶׁהִתְחַלֵּף. הָרִיס רָכַן, נִבַּט. נִצְבַּט

נִמְלַח הַלֵּב. זָמִיר פֶּלֶא שֶׁמַקּוֹרוֹ נִסְדַּק.

לְלֹא כְּנָפָיו. שָׁבוּי בְּקֶסֶם שֶׁהוּעַם, שֶׁחָלַף

לִבְלִי שׁוּב. בְּבֵיתוֹ כְּשָׁבוּי, הַקִּיר רָטוּב.

מְיַלֵּל שִׁירִים נִשְׁכָּחִים. מֵיתָר מָרוּט,

צוֹרֵם, עָצוּר, כְּמוֹ מִלִּבֵּנוּ בְּכִי.

חוזליטו שר "גרנדה"