…וְהוּא עֲדַיִן מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת –
בֵּית יַלְדוּתִי שֶׁלִּי, שֶׁעָזַבְתִּי לַאֲנָחוֹת.
אֲנָשִׁים זָרִים פּוֹסְעִים בֵּין חֲדָרָיו,
מִי שֶׁלֹּא הִכִּירָנִי נָם בּוֹ עַכְשָׁו,
מִתְעוֹרְרִים בּוֹ לְשִׁגְרַת יוֹמְיוֹם רְגִילָה,
לְלֹא צֵל זִכָּרוֹן אוֹ בְּדַל מַחְשָׁבָה –
עַל חַיַּי שֶׁלִּי אֲשֶׁר נָבְטוּ בֵּין הַכְּתָלִים,
עַל יַלְדוּתִי בְּמִרְפֶּסֶת מְבוּשֶׁמֶת פְּרָחִים,
עַל פְּחָדַי בְּלֵילוֹת
מְסוּיָטֵי אַגָּדוֹת,
עַל מִלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ
וְגַם עַל אֵלּוּ שֶׁנִבְלְמוּ –
כְּמוֹ יָרַד הַכֹּל לִתְהוֹם נְשִׁיָּה
הִתְחַלְּפוּ דַּיָּרִים אַךְ הַמַּעֲטֶפֶת נוֹתְרָה
חַיִּים אֲחֵרִים נִחְיים בָּהּ עַתָּה
הַבַּיִת בָּרָא עַצְמוֹ שׁוּב לַמִּשְׁפָּחָה חֲדָשָׁה…
רֵיחַ לֹא נוֹתַר, מַרְאוֹת הִתְפּוֹגְגוּ
צְלִילֵי קוֹל נָדַמּוּ
וַעֲקֵבוֹת נִמְחֲקוּ
וְרַק הַקִּירוֹת – עֵדִים אִלְּמִים
שֶׁפַּעַם הָיָה כָּאן לְגַמְרֵי אַחֶרֶת, חַי-אֱלֹהִים.
וְרַק אֲנִי בְּכסִילוּתִי עוֹד תּוֹהָה
כֵּיצַד בָּגַד הַבַּיִת וְלֹא מָחָה.
כֵּיצַד נֶאוֹת לְקַבֵּל וְלַחְבוֹּק דַּיָּרִים אֲחֵרִים
וְגַם לָהֶם לְהִשָּׂבַע אֱמוּנִים
גַּם בָּהֶם לָטַעַת בִּטָּחוֹן וּלְהַצִּיעַ עַצְמוֹ
כְּבַיִת בִּלְעָדִי שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ.
וּבוֹ בַּזְּמַן לְשַׁמֵּר בְּמַרְתֵפַיו
בַּעֲלִיַּת הַגַּג אוֹ בְּמַדְרֵגוֹת פְּרוֹזְדוֹרַיו
אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי וּדְמָעוֹת פְּרֵידָתִי
אֶת חַיַּי שֶׁזָּרְמוּ בּוֹ בְּשַׁחַר יַלְדוּתִי
אֶת נִיחוֹחוֹת תַבְשִׁילֵיה שֶׁל אִמִּי
וְאֶת צְלִילֵי הַפְּסַנְתֵּר שֶׁנָּדַם בִּלְבָבִי…