אִם הַשִּׁיר הַזֶּה

מִתְיַעֵד כְּאֶמֶשׁ לְהִקָּרֵא מִפִּי

בִּרְחוֹב

נַחֲלַת שִׁבְעָה שְׁתַּיִם

כְּמוֹ אָחִיו אֶמֶשׁ, אֲזַי כְּאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

לְבַשֵּׂר לוֹ

בַּל יִהְיֶה מְרֻמֶּה

שֶׁגַּם הוּא יַהֲפֹךְ לְיֵשׁוּת מִשֶּׁלּוֹ

כִּי בְּקַלּוּת מִתְיַתֵּם שִׁיר שֶׁלִּי

כַּאֲשֶׁר זֶה נֶחְשַׂף

אֶל הַכְּלָל

–

תְּבַשֵּׂר לוֹ

זֹאת טֶרֶם

אַל תִּתֵּן בּוֹ אֱמוּנָה לְלֹא הֶרֶף

וְכִי אֵין בַּנִּמְצָא דָּבָר עָצוּב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מוֹתָהּ שֶׁל אַשְׁלָיָה

–

מֵאַחַר

שֶׁהַתְּהִלָּה חֲמַקְמַקָּה

הַהַכָּרָה בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוֹפֶכֶת

לְזוֹנָה

וַהֲרֵי יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

בְּנֵי אָדָם שֶׁאַתָּה צָרִיךְ

לְהַכִּיר

בְּלִי בְּגָדִים

כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת

אוֹתְךָ

–

סְלִיחָה שִׁיר יָקָר שֶׁאֲנִי זוֹ שֶׁמְּקַבֶּלֶת

מְחִיאוֹת כַּף

– וְ לֹא אַתָּה.