מדרש רות רבה, פרשה ב, דרשה כבמדרש ילקוט שמעוני, רות, רמז תרא.

(קטעים)

"וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ" (רות א, טז) –

אָמְרָה לָהּ: בִּתִּי, אֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ לְבָתֵּי תֵּיאַטְרָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת שֶׁל גּוֹיִים.

אָמְרָה לָהּ: "אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" (שם),

אָמְרָה לָהּ: אֵין דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָדוּר בְּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה.

אָמְרָה לָהּ: "וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (שם).

מדרש רות רבה, פרשה ד, דרשה ומדרש ילקוט שמעוני, רות, רמז תרא.

"וַיֹּאמֶר בֹּעַז … לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת" (רות ב, ה) –

וְכִי לֹא הָיָה מַכִּירָהּ?

אֶלָּא כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נְעִימָה וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלֶיהָ:

כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹחֲחוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת;

כָּל הַנָּשִׁים מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶן וְזוֹ מְשַׁלְשֶׁלֶת כֵּלֶיהָ;

כָּל הַנָּשִׁים מְשַׂחֲקוֹת עִם הַקּוֹצְרִים וְזוֹ מַצְנַעַת עַצְמָהּ – "וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים" (רות ב, יד) וְלֹא בְּתוֹךְ הַקּוֹצְרִים;

כָּל הַנָּשִׁים מְלַקְּטוֹת בֵּין הָעֳמָרִים וְזוֹ מְלַקֶּטֶת מִן הַהֶפְקֵר: 

שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים לוֹקֶטֶת, שָׁלוֹש – אֵינָהּ לוֹקֶטֶת.