רְאִי בִּתִּי
אֲדָמָה יְבֵשָׁה, סְדוּקָה
דְּהוּיָה
אֲפִלּוּ בָּהּ, 
בְּמַעֲמַקֶּיהָ-
מַיִם, מְעַטִּים.
וְיֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִמְצוֹא-
רְאִי, אֵין בִּי גֶּשֶׁם לְהָבִיא לָךְ
רַק טִפּוֹת
מְעַטּוֹת
שֶׁחָפַרְתִּי, בְּמוֹ יָדַי הַמְּקַוּוֹת
וְהֵבֵאתִי לָךְ
גִּמְעִי אוֹתָן, אִגְרִי בָּךְ-
אַתְּ עוֹד תִּרְאִי
בְּבוֹא הַיּוֹם
עוֹד יִצְמַח בָּךְ גֶּזַע
תִּפְרַחַת סְגֻלָּה נֶהְדֶּרֶת
יָבוֹאוּ בָּךְ עֲוֹנוֹת
קַיִץ
כֵּן, גַּם שַׁלֶּכֶת.