"וְדַע, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָךְ, וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים, וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת, וְהֵם עוֹמְדִים וְחוֹפְרִים תָּמִיד, וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד אַחַר אֲבֵדוֹת. וְהֵם תּוֹקְעִים תְּקִיעָה תְּרוּעָה, וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה, וּכְשֶׁהֵם מוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה, נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. כִּי יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים אֲבוּדִים. וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַחוֹפְרִין וּמְבַקְּשִׁים אַחַר אֲבֵדוֹת, הֵם אוֹבְדִים גַּם כֵּן לִפְעָמִים". (ר' נחמן מברסלב)

חַזָּן הַכְּנֶסֶת הִכְרִיז בְּקוֹל צָרוּד וּמְעֻשָּׁן: "הִתְחִילוּ לִלְמֹד שׁוּב פֶּרֶק 'אֵלּוּ מְצִיאוֹת'", וְשָׂמַחְתִּי עַד מְאוֹד בְּשִׂמְחַת הַלּוֹמְדִים הַמּוֹצְאִים דְּבָרִים, וְשֶׁמָּא אֵין הֵם סְתָם לוֹמְדִים, אֶלָּא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כְּדִבְרֵי הַחֲזוֹן אִישׁ, וְכַנְפֵיהֶם הַמְּשׁוּשׁוֹת מֻסְתָּרוֹת הֵיטֵב תַּחַת שׁוּלֵי גְּלִימוֹתֵיהֶם הַצְּחֹרוֹת מִשְּׁחוֹר, וּבְשׁוֹפְרוֹת קוֹלָם הֶעָרֵב הַמִּסְתַּלְסֵל בְּחֶדְוָה, בְּקֶצֶב הַתּוֹאֵם לְשַׁרְבִיט אֲגוּדָלָם הַמְּנַצֵּחַ עַל הַנּוֹשְׂאִים וְהַנּוֹתְנִים, הַצּוֹלְלִים לֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים, וּבוֹרְאִים בּוֹ שַׁ"י עוֹלָמוֹת בְּכָל יוֹם יוֹם, וּמְחַדְּשִׁים אֶת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

וְהֵם עוֹמְדִים וְחוֹפְרִים תָּמִיד, מַעֲמִיקִים בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוֹד, וּבְכִתְרֵי אוֹתִיּוֹת, בֵּין קְצוֹת הַחֹשֶׁן לְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, רוֹכְבִים עַל סוּסֵי הָאֵשׁ בִּסְעָרָה, וּמוֹצְאִים הַמְּצִיאוֹת וּמְקַשְּׁטִים הַמְּצִיאוּת, וְאֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַכְרִיז, שֶׁהֲרֵי אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וּמִיהוּ הַשְּׁלֶמַּזֵיל שֶׁיִּקָּנֶה בְּיֵאוּשׁ, שֶׁהֲרֵי גַּם בַּגֶּשֶׁר הַצַּר אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְיָדַע שֶׁאִם הִתְיָאֵשׁ לִבּוֹ, הֲרֵי שֶׁחָצָה בַּגֶּשֶׁר אֶת מַעֲבַר יַבּוֹק, וְאֵינוֹ בָּעוֹלָם עוֹד, אֶלָּא מְרַחֵף בֶּחָלָל הַפָּנוּי הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְתֹאבַד לוֹ דַּרְכּוֹ בַּאֲבַק מֶרְכְּבוֹת הָאֵשׁ הַמְּמַהֲרוֹת לַקִּבּוּץ הַגָּדוֹל, הָאוֹסֵף אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת לְרֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְיָשַׁבְתִּי לָנוּחַ מְעַט לְקוֹל תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָרוֹת, וַיִּמְצְאוּ הַלּוֹמְדִים עוֹד וָעוֹד מְצִיאוֹת נָאוֹת, וְהַכָּרוֹז מַכְרִיז וְהוֹלֵךְ, הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח מֵחֶבְרוֹן וְעַד יַרְכְּתֵי צָפוֹן, וְנִמְצְאוּ דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ מֵעֵת מִיתַת הַמְּלָכִים, בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה בִּתְהוֹם רַבָּה, וְהִנֵּה נִבְקְעוּ הַמַּעֲיָנוֹת מִמַּכּוֹשֵׁי הַחוֹפְרִים, וְנִרְטְבוּ כָּל כַּנְפֵיהֶם מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים, וַתֵּהֹם כָּל הַקִּרְיָה לְשֶׁמַע הַנְּשָׁמוֹת הָאֲבוּדוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמַּעֲמַקֵּי הַמְּחִילוֹת וְכַנְפֵיהֶם הִתְנַשְּׂאוּ לְעֻמַּת הַמַּלְאָכִים הַשָּׂשִׂים לִקְרָאתָם כְּחָתָן מֵחַדְרוֹ וּכְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.

וּמִבֵּין הַחֲכָמִים וּמִבַּעַד לַעֲרָפֶל הַקּוֹלוֹת וְעָנָן כַּנְפֵי הַשִּׂמְחָה, הֵד רָחוֹק נִשְׁמָע מִקּוֹלָהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ הָאֲבוּדָה, זוֹ שֶׁטֶּרֶם נִמְצְאָה, רוֹעָה אֶת צֹאנָהּ וּמֻשְׁלֶכֶת הַמַּיְמָה, וְשִׁבְעַת נַעֲרוֹתֶיהָ עִמָּהּ, וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי 'הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם', וְהִנֵּה נִמְצְאוּ מְצִיאוֹת רַבּוֹת כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְרַק אֲנִי מֻשְׁלָךְ בְּזוּטוֹ שֶׁל יָם וְטוֹבֵעַ בִּשְׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר, וְאִישׁ לֹא זָכַר לְמָצְאֵנִי, וְשֶׁמָּא חָפְצוּ לְקַיֵּם בָּעוֹלָם חֶפְצָא שֶׁל יֵאוּשׁ לְהַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאֲדִיר, וּבִי בָּחֲרוּ לְהַנְצִיחַ שֶׁהָיוֹ הָיָה יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי נֵס לְהִתְנוֹסֵס כְּאוֹתוֹ גַּמָּד הַמּוּנָף בִּידֵי הָאַבְרֵךְ, הַזּוֹעֵק בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה "בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת".

וּבִרְאוֹתִי כָּךְ קָרַב אֵלַי דָּוִד הַמֶּלֶךְ וַיְנַחֲמֵנִי: הֵן גַּם אוֹתִי שָׁכְחוּ כְּמֵת מִלֵּב וְהָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד, וְאַף תָּעִיתִי בְּמִדְבַּר יְהוּדָה כְּשֶׂה אוֹבֵד, הַמְּיֻסָּר וְאֵינוֹ לוֹמֵד, וַנֵדַע כִּי אֲבוּדִים אָנוּ מִכָּל אָדָם, וְתָחוּל עָלֵינוּ אוֹתָהּ אַפְקָעְתָּא דְּמַלְכָּא, שֶׁאֵין בָּהּ רְשׁוּת וְלֹא בַּעֲלוּת, וּכְנָפֵינוּ הַחֲבוּטוֹת וּמְלֵאוֹת בֹּץ קָדוֹשׁ וְעַתִּיק, דָּבְקוּ זוֹ לְזוֹ כְּקַרְסֵי הַמִּשְׁכָּן, אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, וְאַיֵּה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא הָעוֹמֵד עַל שְׂפַת נָהָר-כְּבָר כְּפַרְעֹה הַחוֹזֶה בַּפָּרוֹת הַשְּׁדוּפוֹת, וּמְחַיֶּה אֶת הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת הַסּוֹבְרוֹת בְּטָעוּת שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתָן, וְאָמְנָם זוֹהִי הָאֲבֵדָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן, יוֹתֵר מִכָּל צ"ח קְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמִכָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁאֵינָן כְּתוּבוֹת הַתּוֹרָה גַּם יַחַד, וְהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ הַבּוֹדְדָהּ בַּמִּגְדָּל, וַנֹּאמֶר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הֵן שָׁנִינוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְהָבָה נַשְׁלִיךְ אַרְצָה עֲצַת אֲחִיתֹפֶל שֶׁלֹּא יָדַע אֶת סוֹדוֹ שֶׁל הַמִּגְדָּל, וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ נֵדַע שֶׁמִּמֶּנּוּ אֵלָיו נִבְרַח, וּבְאוֹתָהּ אַפְקָעְתָּא דְּמַלְכָּא, יְהֵא הַחֹשֶׁךְ סִבַּת הָאוֹרָה.

וַנֵרֶא כִּי טוֹב הָאוֹר, וְלֹא יָכֹלְנוּ עוֹד הַצְּפִינוֹ, וּמִקֵּץ שְׁלוֹשָׁה יְרָחִים, וְיָמִים שִׁבְעָה, בִּשְׁעַת זְעֵיר אַנְפִּין עָשִׂינוּ עֲלִיַּת נְשָׁמָה, וְשׁוּב יָדַעְנוּ הֵיכָן אָנוּ בָּעוֹלָם, וְאַיֵּה שְׁלוּלִית הַנָּהָר, וְאַיֵּה כַּנְפֵי הַבֹּץ, הַלֹּא נֶעֶלְמוּ וְנָגֹזּוּ זֶה מִכְּבָר.

שׁוּב אָמַר לְךָ לִבִּי, בַּקְּשׁוּ פָּנַי, בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, כִּי בִּהְיוֹת הַכֹּל אַתָּה בַּכֹּל, וְכָל הָאֲבֵדוֹת תֵּצֶאנָה בְּמָחוֹל וְתַכְרֵזְנָה: "הֶאָח, אֵלּוּ מְצִיאוֹת".

(סיפור זה נכתב לזכר איש מחשבים יקר שבחיפושיו אחר בנו נהרג מירי המחבלים בשמחת תורה, ולפני פטירתו התעקש ללמוד גמרא ולמד פרק אלו מציאות עם מעבידו הדתי מירושלים).