אֲנִי כּוֹתֵב עַל תִּקְוָה
כִּי זוֹ הַקְּנוּנְיָה הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁאֲנִי עֲדַיִן מַאֲמִין בָּהּ.
לֹא הַרְחֵק מִכָּאן מְשׁוֹרֵר מֵת בְּתָא מְטֻנָּף
וּמְשׁוֹרֵר אַחֵר מִתְעוֹרֵר
לְשַׁנֵּן בְּלִבּוֹ שׁוּרָה יָפָה מֵהַזִּכָּרוֹן.
שָׁם בַּחִלּוּף הַנּוֹרָאִי בֵּינֵיהֶם
חַיָּה הַתִּקְוָה:
אִישׁ לֹא רוֹאֶה
אֲבָל זֶה מְפַזֵּר אֶת הָעֲרָפֶל.
רָאִיתִי עָרִים נוֹפְלוֹת, סְפָרִים נִשְׂרָפִים
וּבָתֵּי סֵפֶר שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא מִלִּים.
וַעֲדַיִן, יֶלֶד קָטָן בְּכִתָּה הֲרוּסָה
פּוֹתֵחַ מַחְבֶּרֶת שׁוּרוֹת וּמַתְחִיל מֵחָדָשׁ