הֵם עָמְדוּ נִרְגָּשִׁים זֶה מוּל זוֹ
עֵינֵיהֶם נוֹצְצוֹת. אַתְּ כֹּה יָפָה וּתְמִירָה
אָסְנַת, וּשְׁמֵךְ נָאֶה לָךְ. אָמַר יוֹסֵף.
חִיּוּךְ עָלָה עַל פְּנֵי בַּת כֹּהֵן אוֹן
וְאַתָּה הַיָּפֶה בַּגְּבָרִים, צָפְנַת. 
אוֹדָה לְפַרְעֹה כָּל חַיַּי, וּפָרְסָה
כַּפּוֹת יָדֶיהָ אֲשֶׁר לְצִדֶּיהָ כְּלַפָּיו
יוֹסֵף עָשָׂה כְּמוֹתָהּ וְאָמַר
לֹא נָגְעָה בִּי אִשָּׁה מִלְּבַד 
בְּמַגָּע אִמָּהִי. גַּם אֲנִי טְהוֹרָה
בַּת כֹּהֵן אָנֹכִי הֵשִׁיבָה וּבָהּ בָּעֵת
נָתְנָה לְכַפּוֹת יְדֵיהֶם לִפְגֹּשׁ

רֶטֶט עָבַר בָּם, עַז וְחָדָשׁ
יוֹסֵף אָחַז בִּידֵי אָסְנַת בִּשְׁתֵּי יָדָיו
וְהֵחֵל לְלַטֵּף אוֹתָן בַּעֲדִינוּת. לְרֶגַע
קַל עָלְתָה דְּמוּתוֹ שֶׁל בֶּן אוֹנִי 
אַךְ הָרַעַד בִּבְשָׂרוֹ וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר
הֵסִירָה אֶת יָדֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ וְהִקִּיפָה
אֶת צַוָּארוֹ, קִרְבַת הַגּוּף סִחְרְרָה
אֶת שְׁנֵיהֶם וְהוּא נָטָה לִפֹּל

הוֹ כַּלָּתִי שְׁבִי עִמִּי בָּל אֶצְנַח
כֻּלִּי סְחַרְחַר. וְסוֹד עָלַי לְגַלּוֹת לָךְ

בֹּא הַחַדְרָה אִם כֵּן, נֵשֵׁב עַל עַרְסֵנוּ
אָמְרָה וְהוֹבִילָה אוֹתוֹ מֵהַמְּבוֹאָה לְחַדְרָם
הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ לְצִדָּהּ וְאָמְרָה גַּלֵּה
לִי סוֹדְךָ אֲהוּבִי הַנִּפְלָא

הָסִירִי נָא אֶת כִּסּוּי שְׂעָרִי. זוֹ פֵּאָה
וְהַסּוֹד יִתְפַּזֵּר לְכָל עֵבֶר. שְׂעָרְךָ אָרֹךְ
צָהֲלָה אָסְנַת. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי אַךְ שֶׁלְּךָ
יְשַׂמְּחֵנִי וּמִיָּד חָשְׂפָה עֲרֵמָה שֶׁיָּרְדָה
מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל יוֹסֵף

צוּפִי שֶׁלִּי מִלֵּאתָ אֶת עַרְשֵׂנוּ בְּגַלִּים שֶׁל
קָמָה וּדְבַשׁ אֲנִי טוֹמֶנֶת יָדַיִם בְּשֶׁפַע
אֵיךְ זֶה שֶׁצִּמַּחְתָּ אוֹתוֹ כָּךְ? אִמִּי בִּקַּשְׁתַּנִי
טֶרֶם מוֹתָהּ. הָיִיתִי עֲדַיִן יֶלֶד. 

בּוֹאִי אֲהוּבָה, לְעֵינַיִךְ צֶבַע שְׂעָרִי 
הַאוּכַל לָגַעַת בִּשְׂפָתַיִךְ? הֵן כֹּה יָפוֹת
וַעֲסִיסִיּוֹת, וּמִבְּלִי שֶׁהֵבִין
נָטַל אֶת פָּנֶיהָ בְּיָדָיו וְאֶת שְׂפָתָיו הִנִּיחַ
עַל פִּיהָ. מַשֶּׁהוּ הִתְעוֹרֵר בָּם וְהֵם נִצְמְדוּ
פִּיהֶם נִפְעַר זֶה לְזוֹ. חֲזוֹתֵיהֶם מִתְפַּתְּלִים
יְדֵיהֶם חוֹבְקוֹת, מְסִירוֹת מַחְלָצוֹת
הַגִּשּׁוּשׁ נַעֲשָׂה נוֹאָשׁ וּמְאֻשָּׁר בְּעֵת וּבְעוֹנָה
אַחַת, מַגָּעִים שֶׁל אֶצְבָּעוֹת וְעוֹר וּשְׂפָתַיִם
וְשֵׂעָר וְרִיסִים וְצִפֹּרֶן פֹּה וָשָׁם עַד אֲשֶׁר
גָּבְרוּ כָּל הָרְגָשׁוֹת אֶל מָקוֹם אֶחָד
וְיוֹסֵף פָּרַץ אֶל תּוֹךְ אֲהוּבָתוֹ
בְּעוֹדָהּ זוֹעֶקֶת צוּפִי, צוּפִי שֶׁלִּי.

*

יוֹסֵף פָּרַץ בִּבְכִי מְטַלְטֵל וְכָל שֶׁיָּכְלָה
אָסְנַת לְהָבִין הָיָה הוֹ מַלְאָכִי, הוֹ אֱלֹהָי
הוֹ אִישׁ יָקָר שֶׁלִּי, אֵין מִלִּים בְּפִי 
הוּא הִבְחִין בְּאָסְנַת וַאֲסָפָהּ אֶל חֵיקוֹ
הוֹ אֵין גְּבוּל לְאוֹשְׁרִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְהוֹדוֹת
הָעוֹדֶנִּי זוֹהֵר? שָׁאַל

אַתָּה זוֹהֵר שִׁבְעָתַיִם, אַהֲבָתֵנוּ טְהוֹרָה
מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה? מָה קָרָה לְךָ
נָשָׂאתִי תְּפִלַּת תּוֹדָה לֵאלֹהָי עָלַיִךְ
הָאוֹצָר שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקִי. לֹא יָדַעְתִּי
אֶת נַפְשִׁי מֵאֹשֶׁר וּדְמָעוֹת הֵן רְגִילוֹת
לִתְפִלָּתִי

הֲיָרֵאתָ מִן הַזִּוּוּג? אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱלֹהָי
וְאַף עַל פִּי כֵּן הַכְרָזָה כָּזוֹ מִפִּי מֶלֶךְ שֶׁזֶּה
עַתָּה פְּגָשַׁנִי… אַךְ רְאִי, חִבֵּק אוֹתָהּ
וְלִטֵּף בְּנֹעַם, נוֹעַדְנוּ יַחְדָּו וְאָנוּ
אוֹהֲבִים וְנִשְׂמַח מְאֹד זֶה בָּזוֹ

נְסַפֵּר עַל עֲבָרֵנוּ וְאַתְּ תִּהְיִי לִי שֻׁתָּפָהּ
אֲנִי רוֹאֶה בָּךְ תְּבוּנָה רַבָּה וְסַקְרָנוּת
שֶׁאֵין חֲשׁוּבָה מִמֶּנָּה. 

אַתְּ מְדַמֶּמֶּת!
וּמָה חָשַׁבְתָּ תָּמִים שֶׁכְּמוֹתְּךָ, זֶה דָּם
בְּתוּלֵינוּ. הַמְתִּינִי, אֶמְצָא בַּד רַךְ וּמְעַט
מַיִם וַאֲנַגְּבֵךְ בַּעֲדִינוּת. אָז נִמְצָא דֶּרֶךְ 
לְשַׁמֵּר זֹאת לְזֵכֶר אַהֲבָתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה

הַאִם אַתְּ דּוֹאֲבָהּ, אֲהוּבָה שֶׁלִּי?
לֹא הַרְבֵּה, וְלַמְּשָׁרְתוֹת יֵשׁ עֲשָׂבִים
לְרַפֵּא מְהֵרָה אֶת הַפֶּצַע. בֵּינְתַיִם
נַמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב, אַל תִּירָא, נִמְצָא 
דְּרָכִים חֲדָשׁוֹת לָחוּשׁ וְלִקְשֹׁר 
לֵב אֶל לֵב, אָמְרָה מִתְכַּרְבֶּלֶת 
בְּחֵיק הָאִישׁ וְאוֹסֶפֶת אֶת שַׂעֲרוֹ 
אֶל לִבָּהּ אָסְנַת עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ 
רִיסֶיהָ הָאֲרֻכִּים נָחוּ עַל לְחַיֶּיהָ 
וְעוֹד רֶגַע נִרְדַּם עִמָּהּ גַּם צָפְנַת.

*מתוך האפיקה ״ספר יהוסף״.